חוקרי משטרה אינם מקפידים די הצורך על הימנעות מהצגת שאלות לקורבנות עבירות מין בדבר עברם המיני. כך אומר (יום ב', 16.4.12) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל. הדברים נאמרו בשולי פסק דין, בו החמיר בית המשפט העליון את עונשו של אדם שאנס נערה בת 17 וביצע בה מעשה סדום, מארבע שנות מאסר לשש שנות מאסר.
את פסק הדין העיקרי כתבה השופטת
עדנה ארבל, והנדל ציין בחוות דעתו שהוא מבקש להתייחס לסוגייה העולה מהמקרה, לה יש חשיבות עקרונית ומעשית. הוא מציין, כי האיסור על חקירת קורבן העבירה בדבר עברו המיני בעת עדותו בבית המשפט, הורחב והוחל גם על חקירתו במשטרה - אך הניסיון מלמד שהוא "טרם השתרש כראוי בשיטתנו המשפטית".
החוק קבע כבר בשנת 2001: "במהלך חקירת תלונה בגוף החוקר בדבר עבירת מין או אלימות לא ייחקר נפגע העבירה על עברו המיני, למעט חקירה הנדרשת בנסיבות הענין בדבר קשר מיני קודם עם החשוד, אלא אם כן קבע הקצין הממונה מטעמים שיירשמו, כי חקירה זו חיונית כדי להגיע לחקר האמת". לדברי הנדל, הפסיקה לא הרבתה להתייחס לסעיף זה, ו"בשל כך או למרות זאת, ראוי לעמדתי שהסעיפים יוזכרו ויאוזכרו כדי לחזק את המודעות לקיום הסעיף ואת ההקפדה על הוראותיו". הוא מביע תקווה, כי המשטרה קבעה נהלים ודרכי פיקוח על ביצוע הסעיף.
אור צהוב מהבהב לבית המשפט הנדל מסביר, כי קיימת חשיבות רבה בהקפדה על סעיף זה בזמן החקירה במשטרה, לנוכח רגישות העבירות, העובדה שהקורבנות אינם מלווים בידי עורכי דין ו"על נציגי הפרקליטות - כמייצגים את אינטרס המדינה - לקחת חלק במימוש זכויותיהם של נפגעי העבירה שלא להיחקר על עברם המיני".
במקרה הנדון, שאל החוקר את הנאנסת האם היא בתולה. הנדל אומר, כי ייתכן שהשאלה הייתה רלוונטית בנסיבות אלו, אך "שאלה מעין זו הייתה צריכה להישאל ברגישות ובעדינות הראויה, תוך שמירה קפדנית על
כבודה ופרטיותה של המתלוננת". עוד הוא מציין, כי הסניגור השתמש בשאלה זו ובתשובה עליה כדי לטעון, שמדובר בנערה שכבר הגישה תלונת שווא על אונס, וכאן בפיו ביקורת עקיפה על בית המשפט המחוזי בירושלים (
יעקב צבן,
מרים מזרחי ורפי כרמל).
מצב זה, אומר הנדל, "היה צריך להדליק אור אדום ברמזור או ליתר דיוק אור צהוב מהבהב. כוונתי שבית המשפט חייב לפקח על מידת החקירה המותרת בשלב זה בהתאם לאיזונים שצוינו לעיל. ודוק, אף אם הנסיעה במסלול מותרת, על בית המשפט לוודא שחציית 'צומת החקירה' תיעשה בזהירות. כן עליו לבחון באיזו מידה ניתן להתיר את המשך החקירה הנגדית בנושא".
הנדל מסכם: "עלינו - כבית משפט וכחלק ממערכת הצדק - להקפיד שסעיפים אלה לא יהיו בגדר הלכה ואין מורין כן. מטרתם של הסעיפים כאמור הינה להביא לשינוי בפרקטיקות החקירה שהיו נהוגות. ההקפדה על איסור החקירה בכפוף לסייגים הקבועים בדין, תתרום להמשך שינוי התפיסה בחברה לגבי נפגעי עבירות מין - הבנת הקשיים שמלווים אותם והכרה במעמדם ותפקידם הראוי בהליך. כך המשפט יתמקד בסוגיה שבאמת עומדת להכרעה. כל זאת לאורו של העיקרון בדבר חפות הנאשם וזכותו להתגונן בפני האשמת המדינה. מטריית כבוד האדם רחבה דייה כדי להגן על שניהם".
