מחקר חדש, שבוצע על-ידי קבוצת חוקרים בראשות פרופ' אריאל טרסיוק ופרופ' חיים ראובני מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, מצא מספר גורמים המנבאים אי-רכישה של המכשיר בקרב חולים עם דום נשימה חסימתי בשינה שבאים מרקע סוציו-אקונומי נמוך.
אחד הגורמים העיקריים להימנעות מרכישתו של המכשיר הייתה עלותו הגבוהה. במחקר נמצא שתמריץ כלכלי של השתתפות עצמית מינימלית בסך 210 שקל לחולה, הגביר את הסיכוי לרכישת המכשיר ב-350% בהשוואה לקבוצת חולים ששילמו את מלוא סכום ההשתתפות העצמית הנדרשת כיום. בנוסף, נמצא שרכישת המכשיר מושפעת גם מתמיכה חברתית של משפחה וחברים וגם מחומרת התסמונת.
בישראל - משלמים תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה גורמת להפסקות נשימה, נחירות וירידות בריוויון החמצן בדם בשינה. התסמונת גורמת ליתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם, אין אונות, לעייפות יום ומהווה גורם סיכון לתאונות דרכים ותאונות עבודה. הטיפול המומלץ בדום הנשימה החסימתי בשינה הינו על-ידי שימוש לילי במכשיר המזרים לחץ חיובי של אוויר לדרכי הנשימה (CPAP). הטיפול מונע את הפסקות הנשימה בשינה, מקטין את יתר לחץ הדם, מחלות הלב, ואת הסיכוי להיפגע מתאונות.
חולים שמטופלים על-ידי המכשיר חולים פחות ולכן צורכים באופן משמעותי פחות שירותי הבריאות. במדינות המפותחות בעולם ההיענות לטיפול במכשיר גבוהה. בגלל תרומתו לשיפור בריאות והחיסכון הכלכלי הנובע מכך ספקי בריאות בארצות השונות מנפקים אותו בחינם או תמורת השתתפות עצמית סמלית. בישראל, חוק ביטוח בריאות ממלכתי מחייב השתתפות עצמית של החולים ברכישת המכשיר. ההוצאה הכספית העצמית לחולה נעה בין 20%-70% ממחיר המכשיר הנאמדת בין 600 שקל ועד 3,000 שקל, תלוי באם יש ביטוח בריאות משלים. הוצאה זו משמעותית וחולים רבים אינם מטופלים במכשיר, בעיקר חולים בעלי הכנסה נמוכה.
מסקנות המחקר הן כי מתן תמריץ כספי לרכישת טכנולוגיה טיפולית שמוכחת כיעילה, מקטינה חסם משמעותי לטיפול חיוני, בעיקר בקרב אוכלוסיות חלשות. מחקר זה תומך בישום מדיניות של מתן תמריצים כלכליים בכדי לעודד חולים לטפל בטכנולוגיות רפואיות חיוניות המקטינות תחלואה קשה, צריכת שירותי בריאות ומשפרות איכות החיים.
המחקר מומן על-ידי מענק תחרותי מטעם המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות במשרד הבריאות. ממצאי המחקר פורסמו בעיתון החשוב PloS One, העוסק במחקרים בתחום המדע והרפואה.
