היום לפני 26 שנה, ב-26 באפריל 1986, לפנות בוקר, עולה הטמפרטורה בליבת הכור הגרעיני שבצ'רנוביל (ברית המועצות לשעבר), ומעטפת ההגנה מתפרצת ומפיצה חומרים רדיואקטיביים לסביבה.
על-פי ההערכות, כמות הנשורת הרדיואקטיבית שנפלטה מהכור הייתה גדולה פי 30 מהכמות ששוחררה מהטלת הפצצות הגרעיניות הראשונות על הערים הירושימה ונגסאקי שביפן.
הקרינה ההרסנית לעיר צ'רנוביל וסביבתה הביאה לקורבנות אדם ובעלי-חיים, להשמדתה של הצמחייה באזור ולזיהום קרקע ומי תהום בחומרים רדיואקטיביים עד כדי סכנה בשימוש בהם בעשרות השנים הקרובות. כמו-כן נפגעו נשים הרות שילדו עוברים מתים או בעלי מומים.
הנשורת הרדיואקטיבית התפזרה עם הרוח לכיוון אזורים אחרים באוקראינה, רוסיה, בלארוס ושבדיה. סך-הכל זוהמו באופן חמור אזורים שבהם גרו 200,000 תושבים.
אסון צ'רנוביל הוא האסון הטכנולוגי הגדול ביותר מאז ומעולם. ליבת הגרפיט של הכור בערה ללא הפסק משך עשרה ימים, כאשר פטריית העשן הגיעה לגובה של 10 קילומטר תוך שחרור ענן רדיואקטיבי.
ממשל ברית המועצות דאז ניסה להשתיק את התקרית ולהעלימה, ולכן הידיעות על האירוע הגיעו לראשונה רק בעקבות מדידות קרינה חריגות בשבדיה.
הכור בצ'רנוביל נסגר עם "מכסה" בטון במטרה להפחית את היקף דליפת הקרינה, אך למרות הבטחות מצד הרוסים כי הפתרון יהיה יעיל ל-30 שנה, מבדיקות שנעשו חמש שנים לאחר התאונה התגלו שיעורים גבוהים של קרינה רדיואקטיבית בשטחים המרוחקים גם יותר מ-2,000 קילומטרים מצ'רנוביל.
האסון העלה לסדר היום את המחיר הסביבתי של השימוש באנרגיה גרעינית ואת הפיקוח על כורים כאלו. עד היום נשארו אזורים רבים נגועים ברדיואקטיביות ומתגלים מקרים רבים של חולי סרטן כתוצאה מהאירוע הטרגי.
