בג"ץ לבתי הדין הרבניים: לא לפסול גיורים

בג"ץ מותח (יום ד', 25.4.12) ביקורת חריפה ביותר על בתי הדין הרבניים שביטלו בדיעבד גיורים שנעשו בבתי הדין המיוחדים לגיור. בג"ץ אומנם נמנע מלהורות לבתי הדין שלא לחזור על כך, אך ברור שזו עמדתו ושהוא יתערב אם גיורים ייפסלו שוב. ההחלטה באה ערב הענקת פרס ישראל לרב חיים דרוקמן, שעמד בראש מערך הגיור בעת אותן החלטות. ההחלטה ניתנה בעניינם של שלושה מתגיירים שגיוריהם הופקעו - אחרי 15 שנה וחמש שנים - בשתי החלטות של בית הדין הרבני באשדוד, ולאחר מכן בידי הרכב בבית הדין הרבני הגדול בראשות הרב אברהם שרמן. לגבי התנהלותו של האחרון קבע נציב תלונות הציבור על שופטים כי היא הייתה פסולה, אך הוועדה למינוי דיינים סירבה להדיחו והוא פרש אשתקד בגיל 70. השופט אליקים רובינשטיין, שכתב את רוב פסק הדין, פותח בביקורת קשה על התנהגותו של הרב אברהם עטיא מבית הדין באשדוד, ובמיוחד על הלשון המשתלחת בה נקט כלפי בתי הדין לגיור. רובינשטיין מביע צער על כך שבתי הדין הרבניים לא נהגו בכבוד הראוי בבתי הדין לגיור ושואל רטורית: "האם ניתן לדרוש מבתי המשפט לכבד מותב שאינו מכבד, שומו שמים, אף את עצמו?" עוד עומד רובינשטיין על ההליך התמוה שנקט ביה"ד הגדול, אשר זימן את דייני בית הדין לגיור, ובראשם הרב דרוקמן, להופיע בפניו לפני שיקבע את עמדתו בנוגע לתקפות גיוריהם. "לכאורה מדובר בעוד התנהלות תמוהה (למצער), ושוב עולה השאלה בדבר מידת הסבלנות והכבוד שיש לנהוג כלפי מי שאינו נוהג כך בעצמו", הוא אומר.

"פגיעה בכללי הצדק הטבעי"

בעקבות הדיון הראשון בעתירות, במאי 2009, ביטל ביה"ד הגדול את אחת ההחלטות, ומאוחר יותר ביטל ביה"ד הרבני בתל אביב את ההחלטה האחרת. במקביל, קבע נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב שלמה עמאר, בשיתוף עם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כללים בדבר הטיפול בענייני גיור. בין היתר נקבע, כי היועץ המשפטי יתייצב בדיונים אלו, אשר יתקיימו בפני הרכבים שיקבע נשיא ביה"ד הגדול. לאור זאת, ביקשה המדינה מבג"ץ שלא לדון בשאלות המערכתיות, שכן עניינם של העותרים הוסדר. בג"ץ קיבל בקשה זו, בניגוד לעמדת העותרים שביקשו להמשיך ולדון בסוגיות העקרוניות. רובינשטיין מזכיר את החובות ההלכתיות כלפי גרים ואת פסיקותיו של בג"ץ לאורך השנים בנוגע לביטול גיורים למפרע - פסיקות שלא גרמו לבתי הדין הרבניים לשנות מדרכם. תוך כדי כך, הוא שב ומותח ביקורת קשה על בתי הדין הרבניים: "מה נאמר לגבי מסירת הסמכות לדון בעניינו בידי מערכת שיפוטית אשר לא כיבדה את בתי הדין הממלכתיים שגיירו אותו, מערכת אשר מכריעה בזכויותיו בהליך שאינו ראוי למרבה הצער לשמו, תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, ובסופו של יום - כפי שהוכח בענייננו - בהליכים שבסופם פסק דין, אשר בהמשך לא צלח את כור הבירור של הליך משפטי ככל משפטו וחוקתו בפני בתי הדין הרבניים עצמם? האם ראוי, כי מדינת ישראל תמסור את סמכות הגיור לגוף ממלכתי אחד, ואת הסמכות להרהר אחריו בידי גוף ממלכתי שני אשר מקל ראש (לשון המעטה) בראשון?"

יש גם קולות אחרים

רובינשטיין מציין, כי גם בבתי הדין עצמם קיימים קולות שונים בנושא, והוא מזכיר למשל את פסק דינו של הרב שלמה דייכובסקי (כיום - מנהל בתי הדין הרבניים) שביטל החלטה שלא להכיר בגיורי בתי הדין המיוחדים. ברומזו להשפעה החרדית בבתי הדין הרבניים, מעיר רובינשטיין: "לא למותר לציין, כי יש מן הכותבים בסוגיה זו הסבורים, שיש לנתחה גם (ואולי בעיקר) על-רקע פולמוס חברתי- אידיאולוגי בין מגזרים שונים בחברה הדתית בישראל". בהחליטו שלא להתערב בסוגייה העקרונית, אומר רובינשטיין בבירור, כי בג"ץ מצפה שעיוותים כאלו לא יישנו: "החלטתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול להיות מעורב אישית בטיפול בתיקים מסוג זה - כשלעצמה - יש בה כדי להוסיף אמצעי זהירות נוסף מפני פגיעה לא ראויה בזכויות. יש לקוות, ואולי אף ניתן להניח, כי הנחיות אלה מעידות על שינוי גישה בבתי הדין הרבניים, אשר עשוי להפחית את החשש להישנות מקרים דוגמת אלה נשוא העתירות הנוכחיות". לדבריו, גם התחייבותו של היועץ המשפטי להיות מעורב בכל הליך כזה, מהווה סוג של ערבות להבטחת אי-הישנותם של מקרים דומים. ובהמשך הוא אומר בצורה הברורה ביותר: "אנו תקווה, כי הנחיות נשיא בית הדין הרבני הגדול יבטיחו כי מקרים כאלה לא יישנו". רובינשטיין מוסיף ומציין, כי אינו מבין כיצד יכולים רושמי נישואין - הפועלים מטעם המדינה וכפופים להוראותיה - לסרב לרשום מי שהתגיירו בבתי דין שהוקמו בידי המדינה, עד שנדרש מינויים של רושמי נישואין מקבילים שיעשו זאת. "האם יעלה על הדעת, כי משרד התחבורה - לדוגמה - יעסיק בוחנים אשר אינם פועלים לפני הנחיותיו, ותחת לחייבם לציית להם יפנה את הציבור הנזקק לשירותיהם לבוחנים מקבילים?", הוא תוהה.

רמיסת כללי הדיון והפגנת זלזול

הנשיאה בדימוס דורית ביניש הוסיפה, בביקורת חסרת תקדים בחריפותה: "הרכב בית הדין הרבני הגדול רמס את כללי הדיון הבסיסיים, את כללי הצדק הטבעי, את הכללים המתחייבים של כיבוד הערכאות והפגין זלזול בבתי הדין המיוחדים לגיור, שהם מוסדות ממלכתיים של המדינה, ומעל לכל פגע וגרם עוול מזעזע לעותרות ולילדיהן. בכך זנחו בתי הדין את דרך המלך השיפוטית וההלכתית". ביניש מוסיפה: "אין לי אלא להביע תקווה, כי הלקח יילמד וכי בתי הדין הרבניים יקפידו ויימנעו מפתיחה בהליך הבוחן תוקפו של גיור במגמה לבטלו, בשל ההשלכות הקשות והפוגעניות של הליך כזה ומשום הרגישות והזהירות הרבה המתחייבת מעצם קיומו של ההליך מבחינה אנושית ואף מההיבט ההלכתי. אם וככל שעל-אף האמור ייפתח הליך כזה, נקווה כי בתי הדין הרבניים יקפידו על ההנחיות שהוצאו והיועץ המשפטי לממשלה יהיה מעורב בעוד מועד, והכל עד למציאת פתרון מוסכם וראוי לסוגיה הרחבה של הגיור". השופטת מרים נאור, אשר צורפה להרכב לקראת כתיבת פסק הדין בעקבות פרישתה של השופטת איילה פרוקצ'יה, הסתפקה במילים בודדות: "לא אומר אלא - לקרוא ולא להאמין. אסור שמה שקרה לעותרות יקרה גם לאחרים". העותרות יוצגו בידי עוה"ד יפעת פרנקנבורג, סוזן וייס, אביעד הכהן ורם ריבלין. היועץ המשפטי לממשלה יוצג בידי עוה"ד עינב גולומב ותדמור עציון, ודייני בתי הדין הרבניים - בידי עו"ד הרב שמעון יעקובי.