המדינה הקימה בשנת 1974 את חברת ערים להכנת תוכניות פיתוח עירוניות וכדי להקים באיזורים שונים בארץ תשתית עירונית: כבישים, רשתות מים, מערכות ניקוז, מערכות ביוב, חיבור לרשת החשמל, פיתוח שטחים ציבוריים וגינון. בספטמבר 1998 הוחלט להפריט את החברה ולהקפיא עד אז את התקשרויותיה.
באוגוסט 2005 החליטה ועדת השרים להפרטה להטיל על מנהל רשות החברות הממשלתיות לפנות - בתיאום עם שר השיכון - לוועדת הכספים של הכנסת כדי שתאשר את דרך המכירה של ערים ולפעול להפרטתה בהקדם. פנייה זו לא נעשתה עד היום.
באוקטובר 1998 ביקש מנכ"ל ערים דאז,
אריה בר, מוועדת הכספים לדחות את ההחלטה, כדי שיוכל לשכנע את הגורמים הנוגעים לחברה בדבר הצורך בהמשך קיומה כחברה ממשלתית. הוועדה נענתה לבקשתו, ומאז לא שמעה דבר בנושא.
רשות החברות פעלה בעצלתיים ולא קידמה את התהליך באופן נחרץ, היא לא התוותה את דרך הפעולה ליישום ההחלטה להפריט את החברה, אך גם לא הביאה לידיעת ועדת השרים את דבר התנגדותם של משרד השיכון ושרי השיכון דאז (
נתן שרנסקי ו
מאיר שטרית) להפרטת החברה ואת העובדה שהחלטת הוועדה אינה מיושמת. ועדת השרים מצידה ישבה אף היא בחיבוק ידיים.
משרד השיכון הציג מסר כפול - מחד הוא התנגד להפרטה, ומאידך הוא לא פעל לבטל את ההחלטה. המסר הכפול בא לידי ביטוי גם בכך שעל-אף ההחלטה להפריט את ערים, ביצע המשרד בשנת 2010 מהלכים מהותיים אשר מורים על כוונה ברורה לשימור החברה כחברה ממשלתית, בלי לנקוט צעדים לביטול ההחלטה בדבר ההפרטה ולמעשה תוך התעלמות ממנה.
בפברואר 2011 החליט מנכ"ל משרד השיכון,
מרדכי מרדכי - על דעת נציגי אגף התקציבים והחשב הכללי - להעביר לטיפול ערים, בפטור ממכרז, שני פרויקטים כפיילוט. המבקר אומר ביובש: צעד זה עומד בניגוד להחלטתה המחייבת של ועדת השרים משנת 1998.
במועד סיום הביקורת (יולי 2011) עסקה החברה ב-26 פרויקטים בלבד, אף שבנובמבר 2005 עסקה ב-75 פרויקטים. התנגדותו של משרד השיכון להפרטה מצד אחד והעדר הנחישות של רשות החברות לקדם את ההפרטה מצד אחר, גרמו לפגיעה בשווייה של החברה, אם וכאשר תימכר. בינתיים היא רושמת הפסדים תפעוליים (12.5 מיליון שקל בשנים 2010-2005), אך עודפים של 91 מיליון שקל שצברה איפשרו לה לחלק למדינה דיבידנד של 10 מיליון שקל.
"דוח ביקורת זה מביא לידי ביטוי כשל של רשויות השלטון - רשות החברות הממשלתיות שבמשרד האוצר וועדת השרים להפרטה. במועד סיום הביקורת נמצא, כי שתי רשויות אלה, אשר החליטו כ-13 שנים לפני כן כי יש להפריט את החברה, פעלו מאז בחוסר נחישות ובחוסר תכליתיות למימוש החלטתן", מסכם המבקר. צריך לבחון מחדש את ההחלטה, ואם יוחלט שוב על הפרטה - יש לקבוע לוח זמנים לביצועה; ואם יוחלט לבטל אותה - יש להכין תוכנית שתאפשר לחברה להתאושש.
