בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים קובע (16.4.12), כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין מי שהיה יו"ר הוועד המנהל של
רשות השידור,
משה גביש, לבין הרשות. לפיכך דחה בית הדין על הסף את תביעתו של גביש נגד הרשות, לקבלת שכר תמורת תקופת כהונתו בה.
גביש טען, כי קודמיו בתפקיד קיבלו שכר, וכי יש לבחון את יחסיו עם הרשות במישור המעשי ולא במישור הפורמלי. עוד אמר, כי העובדה שהתמנה בידי הממשלה אינה מביאה אוטומטית לכך שלא יוכר כעובד, שכן בעלי תפקידים בכירים רבים בשירות הציבורי מתמנים בצורה דומה. הרשות טענה, כי החוק קובע במפורש שאין יחסי עובד-מעביד בין יו"ר הוועד המנהל לבין הרשות, והדברים אף קיבלו ביטוי בחוזה ביניהם. לדברי הרשות, ה"גמול", אשר אמור להיות משולם לתפקיד זה בהתאם לתקנות, אינו מהווה "משכורת" במשמעות דיני העבודה, והביטוי "משכורת" מוזכר בתקנות אך לשם השוואה וכמדד לתשלום.
השופט
יפה שטיין קיבלה את עמדתה של הרשות. לדבריה, "בחינתם של מערכת היחסים בין עובד למעביד, נעשית בראש ובראשונה על-פי ההסכם ביניהם, ככל שהוסכם. נכון, אמנם, כי אין במוסכם ביניהם בבחינת 'חזות הכל', אך מאידך, לא ניתן להתעלם מראש מהסכמה זו, כאילו לא הייתה קיימת ומבלי לתת עליה את הדעת. כל שכן, כפי שנעשה בענייננו - כאשר הסכם זה מבוסס על חוק רשות השידור והתקנות שהותקנו מכוחו".
שטיין מציינת, כי החוק אוסר במפורש על עובד רשות השידור לשמש כיו"ר הוועד המנהל. "אף לא ברורה התביעה החלופית של התובע - ואין לה כל ביסוס משפטי - לשלם לו שכר של 30 משכורות בגובה שכרו של סגן שר. עצם העלאת טענה חלופית זו אין בה כדי ללמד כי מדובר בתביעה מתחום דיני העבודה. ככל שהתובע טוען כי זכאי לפיצוי כספי בשל התנהלות הנתבעות (או מי מהן) - יהא עליו לפנות לבית המשפט המוסמך ולתבוע זאת, אך לא מכוח דיני העבודה", היא מוסיפה.
