העליון: האמרגן בצלאל אלוני הוציא לשון הרע על משפחת חזה

בצלאל אלוני, שהיה אמרגנה של עפרה חזה, הוציא לשון הרע על משפחתה של הזמרת. כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, אשר קבע שאלוני לא יוכל להביא ראיות להוכחת ההגנות להן טען בתביעתו של יאיר חזה נגדו. יאיר, אחיה של עפרה, הגיש תביעת לשון הרע נגד אלוני, הוצאת דן-אל ותיאטרון הצפון, בעקבות הספר "מכתבים לעפרה" והמחזה "עפרה - סיפור חייה" שכתב אלוני. בית משפט השלום החליט לפצל את הדיון, כך שתחילה תתברר שאלת חבותם של הנתבעים, ואם ייקבע שהוציאו לשון הרע - תידון לאחר מכן שאלת הנזק. אלוני הגיש תצהיר, שעיקרו טענת "אמת דיברתי". חזה הודיע שאין לו עדים, ובעקבות זאת הודיעו גם הנתבעים שאין להם עדים. משמעות הדבר היא משיכת תצהיר ההגנה של אלוני. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, ריבה ניב, קבעה שהוכחו הפרסום ולשון הרע, וכי כעת על הנתבעים להוכיח את טענת "אמת דיברתי". חזה ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, בטענה שאלוני והנתבעים האחרים אינם יכולים להשמיע כעת עדויות, אך ערעורו נדחה.

שגגה שיצרה זכות יש מאין

שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, החליט לדון בערעורו של חזה למרות שמדובר בגלגול שלישי ואף קיבל אותו. "אין לפני מקרה בו המשיבים (הנתבעים) ביקשו להביא ראיות באיחור. מדובר בענייננו במצב בו השגגה אליה נקלע בית משפט השלום היא זו שיצרה למשיבים - יש מאין ומבלי שביקשו זאת - זכות להציג ראיות, לאחר שקודם לכן, במודע ובמתכוון, ויתרו על זכותם זו", הוא קובע. לדברי זילברטל, "אין כל יסוד, מבחינת הדין או ההיגיון, לפיצול שלב החבות לשני שלבים נפרדים - שלב הצגת ראיות התובע ושלב הצגת הראיות האמורות לבסס את טענות ההגנה של הנתבע, כפי שנעשה כאן הלכה למעשה, ביוזמת בית המשפט וללא שהצדדים עתרו לכך או טענו בעניין". חזה היה רשאי להניח, כי ויתורם של הנתבעים על הבאת עדים משמעותו שזנחו את טענת "אמת דיברתי", שהרי אם היו מביאים עדים להוכחת טענתם - רשאי היה להביא עדי הפרכה מטעמו. זילברטל מסכם: "התוצאה היא שהחלטת בית משפט השלום סוטה מכללי היסוד של בירור תובענה לפי החוק. החלטה זו פוגעת בזכויות המבקש ובעקיפין מאפשרת למשיבים לחזור בהם מהצהרה מפורשת שמסרו לפרוטוקול, מבלי שביקשו זאת. בכך יש בהחלטה כדי לשבש בצורה ממשית את סדרי הדין ויכולת בעלי הדין לצפות את תוצאות מהלכיהם והצהרותיהם של יריביהם".

בעל דין צריך ליטול אחריות

לדבריו, ייתכן שהנתבעים יכולים לבקש מבית משפט השלום לתקן את טעותם, אך אז יצטרכו לנמק זאת - ובכל מקרה, לא זו השאלה העומדת כעת לדיון. "ככל שנגרם אי צדק למשיבים (ואני רחוק מלומר זאת, שכן בעל דין צריך ליטול אחריות על מהלכים דיוניים וראייתיים בהם הוא נוקט במודע, אחרת לא ניתן יהיה לנהל הליכים משפטיים מסודרים), אין לתקנו בהסתמך על 'מתת שמים' שנפלה לידיהם כתוצאה מהחלטת בית משפט השלום, שיש עימה שיבוש של כללי ניהול ההליך", הוא מוסיף. זילברטל קובע, כי ניב הייתה צריכה לקבוע שהוּכחה אחריותם של הנתבעים לפרסום לשון הרע כלפי חזה. מכאן עולה, כי העליון קובע שכעת על בית המשפט לדון רק בשאלת גובה הנזק ולא בשאלת קיומה של לשון הרע. הנתבעים חויבו בתשלום הוצאות בסך 12,000 שקל.