שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, מעלה את האפשרות למנות משפטנים שיקבלו אישור ביטחוני ויוכלו לעיין בחומר החקירה הנוגע לעצירים מינהליים. עם זאת, רובינשטיין מדגיש (יום ב', 7.5.12) שהדברים נאמרים בזהירות רבה.
רובינשטיין אומר: "יתכן שיש מקום לשוב ולבדוק - והדברים נאמרים בזהירות רבה ובלא 'שורה תחתונה' - רעיונות שעלו בעבר, של אפשרות למשפטן הנאמן על העצורים שיקבל אישור ביטחוני מתאים, ויכול הוא להיות משפטן בכיר בשירות הציבורי לשעבר, או שופט בדימוס, ושיעיין מטעם העצורים בחומר כאיש אמון. הדבר עשוי לקרב את הדיון לעבר זכויות העצורים בלי לפגוע בביטחון. ואולם, ערים אנו לכך שהשלכות רוחב אפשריות אינן בידיעתנו המלאה, ואיננו נוטעים מסמרות".
בנושא העקרוני של מעצרים מינהליים, שב רובינשטיין ומביע את חוסר הנחת של בית המשפט העליון משימוש באמצעי זה, אם כי הוא מכיר בכך שלעיתים אין מנוס ממנו: "המעצר המינהלי הוא חריג בנוף המשפטי, ולכן יש למעט בו ככל הניתן, דבר שאין עליו חולק, אף כי איננו שוכחים, כי הוא משמש גם בעולם, ובעיקר איננו שוכחים, כי ישראל נלחמת תדיר בטרור ובמבקשי נפשה מעברים שונים; אין המדינה צריכה להתנצל על שמירת בטחונה".
הדברים כלולים בהחלטתו של בג"ץ לדחות את עתירותיהם של שני פלשתינים על המשך מעצרם המינהלי. תאאר חלאחלה מצוי במעצר מינהלי מאז יוני 2010, ובלאל דיאב - מאז אוגוסט 2011. המדינה טוענת, כי חלאחלה פעיל בארגון הג'האד האיסלאמי הפלשתיני וממשיך בפעילותו גם במאסרו. לגבי דיאב נטען, כי הוא פעיל בארגון הג'יהאד האיסלאמי.
חקירה רק כדי לצאת ידי חובה רובינשטיין מותח ביקורת על התנהלותה של המדינה בנושא חלאחלה: "לצערנו חקירת חלאחלה (מיום 1.7.10) רחוקה מהיות משביעת רצון. היא הצטמצמה לשאלות 'ספר לי על עצמך' ושאלות כלליות מאוד על פעילות בג'האד האיסלאמי, קשרים עם פעיליו והיכרות עמם, והתשובה הייתה שלילית לשאלות אלה מכל וכל. חקירה זו נראית על פניה כיציאת ידי חובה, ובנושא זה הערנו לא אחת ולא שתיים לנציגי המדינה בתיקים שונים". עם זאת קובע בג"ץ, כי החומר החסוי מצדיק את הארכת המעצר המינהלי, אך רובינשטיין מציין שבתום תקופה זו ימלאו שנתיים למעצרו של חלאחלה והדבר מצדיק "דיון בדרגים בכירים בשאלה אם לבקש הארכת מעצרו".
בנוגע לדיאב אומר רובינשטיין, כי מאחר שהחשדות המיוחסים לו נוגעים לפעילות כספית, על הארכות המעצר להיות בנות שלושה-ארבעה חודשים (ולא חצי שנה), כדי לאפשר ביקורת משפטית תכופה יותר עליהן. לבסוף היפנה בג"ץ את תשומת ליבה של המדינה לכך שהשניים שובתים רעב מזה מספר חודשים, ולאפשרות שאם מצבם יגיע לכדי סכנת חיים - יהיה מקום לבחון את שחרורם על תנאי.