שמונה שנים פועלת חברת ריבה בשירות
משרד התחבורה. החברה, שמשולמים לה כ-30 עד 40 מיליון שקל בשנה, מבצעת בקרה ופיקוח על חברות התחבורה הציבורית בישראל. אולם נתוניה חסויים הן מעיני הציבור, וחמור מכך – מעיני הרשות המפקחת, קרי: הכנסת. כאשר ביקש ח"כ
אורי מקלב (יהדות התורה) שהדוח יפורסם, אמרו לו פקידי משרד התחבורה שהדבר יגרום נזק לתחבורה הציבורית.
"אני לא יכול להבין למה הכלי היחיד של משרד התחבורה לבקרה על מפעילי התחבורה הציבורית מוחבא מעיני הציבור", אמר מקלב בפתח ישיבת ועדת הכלכלה שהתכנסה (יום ד', 9.5.12) לדון בנושא.
בקרה ייחודית לישראל מנהל אגף התחבורה הציבורית במשרד התחבורה, יהודה אלבז, הודה כי ההסכם בין המשרד לחברה חיצונית זו הוא חריג בנוף הישראלי, וציין כי הבקרה נעשית באופן "לא גבוה מדי", כלשונו. על-פי נתונים שמסרו אלבז ושלמה כץ, ממונה הפיקוח הארצי במשרד, היקף הבקרה השנתי כולל בקרה סמויה על 12 אלף נסיעות במהלל הנסיעה, 14,000 אלף נסיעות נבדקות בתחנות הקצה ועוד 12 אלף יציאות נבדקות – לראות האם האוטובוס יצא במועד מהתחנה. בסך-הכל בודקים כ-400 אלף נסיעות בשנה.
הם הדגישו כי למרות שאין מדובר בבקרה רחבה, 66 אלף בקרות סמויות בשנה הן מספר לא מבוטל. זו בקרה ייחודית לישראל, ואין בעולם בקרה דומה. במדינות אירופה, מפקחות החברות על עצמן, והמאסדר (משרד התחבורה) מבצע בדיקות מדגמיות על הבקרה.
עד 2,000 שקל קנס עוד הוסיפו שהחברה נבחרת במכרז אחת ל־4-3 שנים. תקופת הזיכיון של ריבה תסתיים בעוד כחצי שנה. הביקורת נתפשת בעיני משרד התחבורה כמו מצלמת מהירות ולא היא זו שעושה את השקלולים. היא מוסרת דיווח, שמגיע לתגובת המפעיל בתוך יום אחד, כמעט בזמן אמת, כל עוד נהגים זוכרים את האירוע. חברת ריבה שולחת את הטענה בתוספת תימוכין, המפעיל מגיב, וצוות אחר של משרד התחבורה יושב כוועדה ומחליט איזו מן הטענות לקבל.
גובה הקנסות מוסכם, ונע סביבות 2,000-1,000 שקלים לכל הפרה, בהתאם לחומרתה. המלצת הוועדה מועברת למנהל אגף תחבורה ציבורית שבוחר האם לדחות אותה, לקבל אותה במלואה או לקבלה בחלקה. דבר ההחלטה מפורסם למפעילים, שיכולים להגיש עליה ערר נוסף למפקח על התעבורה.
פער הנתונים: 6 מיליון שקל בשנת 2011 שולמו קנסות בסך 17 מיליון שקלים [נתון זה סותר את הנתון שנתן משרד התחבורה למרכז המחקר והמידע של הכנסת – 11 מיליון שקלים!, ע.י.]. קנסות אלה משמשים לקרן לשיפור מצב התחבורה הציבורית. לדברי אלבז, "התועלת זה לא הכסף אלא שיפור השירות, אם בשנת 2005 החריגות בלו"ז עמדו על 8%-5%, אז היום החריגות הן פחות מ-3%".
נציגי משרד התחבורה הדגישו כי בקרי ריבה עומדים גם על נקודות שנוסע רגיל לרוב מבליג עליהן ואינו מתלונן, כגון – ניקיון באוטובוסים. ח"כ
ישראל אייכלר (יהדות התורה) מחה על כך שהבקרה אינה כוללת את קריטריון הצפיפות, ואמר שהנוסעים לא מצליחים לראות את הלכלוך מרוב צפיפות באוטובוסים. לדבריו, אם הדוח לא יפורסם לא תהיה הרתעה.
היכן יש תחבורה ציבורית יעילה מנכ"ל מטרופולין,
אילן קרני, שייצג את מפעילי התחבורה הציבורית, ציין בדיון כי לפני עשור איש בישראל לא דיבר על תחבורה ציבורית. "היום אני שקוף יותר מאשר פעם, וחשוף ובצדק לתביעות בבתי משפט. אני כל הזמן בשקיפות וכל הזמן במבחן, כפי שמתחייב ממני במכרזים".
העו"ד המייצג את התנועה לחופש המידע, שהגישה עתירה מנהלית בדרישה לפרסם את דוחות ריבה, אמר כי הפרסום חיוני למי שמבסס את חייו על התחבורה הציבורית ומחפש מקום עם תחבורה יעילה. לדברי עו"ד אוריה ירקוני, לאזרח יש זכות לבצע בקרה על משרד התחבורה. יושב-ראש ארגון נוסעי התחבורה הציבורית, סטלה אבידן, הוסיפה: "המשרד רוצה להסתיר את הדברים, ופועל בחוסר תום לב בדיווח לציבור ולכנסת".
מוכנים לשלם יותר ובלבד שתהיה שקיפות התקיף ביותר היה ח"כ
יצחק וקנין (שס) שדרש להסיר את מעטה הסודיות, והצהיר: "אפעל בכל הכוח כדי שהדבר הזה יהיה שקוף, ואם צריך אף אגיש הצעת חוק בעניין. המטרה המרכזית של הביקורת היא שיפור השירות, והחברות צריכות לדעת שהכל שקוף". החרה-החזיק אחריו ח"כ מקלב, שאמר לנציגי משרד התחבורה כי הכנסת מוכנה להגדיל את התקציב יותר, ובלבד שתדע בדיוק מה נעשה עם הכסף. אייכלר עמד על כך שיתברר לאשורו האם העלות אכן עומדת מול התועלת, או שהמדינה משלמת תמורה גבוהה עבור שירות בינוני.
ועדת הכלכלה הודיעה כי תקיים דיון נוסף בנושא, והורתה למשרד התחבורה להעביר לה עד ה-30 ביוני מידע נוסף על ההסכמים עם חברת ריבה – לרבות מועדי המכרזים ותנאיהם, מה התשלומים ששולמו לחברה מאז 2005, מהם מרכיבי הבדיקה, מהם ממצאי הבקרות בחמש בשנים האחרונות, רשימת הפעולות הננקטות נגד הפרות, מידע נוסף על הקרן לשיפור התחבורה הציבורית ומה הכלי לפיקוח על פעילות הרכבת הקלה בירושלים.
