המשנה לנשיא בית המשפט העליון,
אליעזר ריבלין, מותיר אחריו מורשת רחבת היקף ורבת חשיבות בתחומי הנזיקין ו
חופש הביטוי. כך אמרו (יום ב', 28.5.12) בכירי מערכת המשפט בטקס הפרידה מריבלין שהתקיים בבית המשפט העליון.
שר המשפטים,
יעקב נאמן, והיועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, הזכירו במיוחד את הלכת השנים האבודות שקבע ריבלין, ואשר העניקה פיצוי בנזיקין בגין אובדן השתכרות בשנים עתידיות; את פסיקותיו בתחום חופש הביטוי וחופש העיתונות (כולל בנושא
אילנה דיין וסרן ר' - א.ל); ואת פסיקתו נגד פיטום האווזים.
נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, ציין, כי ריבלין הוא השופט הוותיק ביותר במערכת וישב על כס השיפוט 36 שנים, בהן עסק בכל תחומי המשפט ובמיוחד בתחום המשפט האזרחי. גם הוא הזכיר את פסק הדין בנושא השנים האבודות ואמר, כי הפסיקה בנזיקין עם פרישתו של ריבלין שונה משמעותית מזו שהייתה כאשר התמנה לבית המשפט העליון בשנת 2000. גרוניס הוסיף, כי ריבלין הניח בפסיקתו גם יסודות להרחבת חופש הביטוי, כגון ההגנה על אנונימיות של טוקבקיסטים.
ריבלין ציין, כי נולד בירושלים והחל את דרכו השיפוטית בבאר שבע - שתי ערים שונות המעניקות קווי אופי שונים. הוא העיר, כי השופט
אליעזר גולדברג עבר מסלול דומה מאוד, "אבל הוא גם היה
מבקר המדינה", אמר לקול צחוקם של הנוכחים. לדברי ריבלין, חרות הביטוי היא אם החרויות, שכן יש לה חשיבות פנימית בנוסף לחשיבותה בפני עצמה. "יאה לבית המשפט הצניעות", אמר ריבלין בנוגע להתערבות בנושא ההגנה על זכויות, "ולשמר את משאביו המוגבלות להגנה על זכויות יסוד".
ריבלין התייחס גם הוא להלכת השנים האבודות, ומצא קשר בינה לבין פסק דינו האחרון בנושא ההולדה בעוולה.
ריבלין חרג מן הנוהג כאשר הודה בהרחבה ובהתרגשות גם לעוזריו המשפטיים, למנהלת לשכתוׁ ("שידעה לפענח את כתב ידי") וכן לעוזריו הקודמים ולמתמחים שעברו בלשכתו. ריבלין בירך את
מרים נאור, המחליפה אותו בתפקיד המשנה, ואמר שהקושי הראשון שיעמוד בפניה יהיה השאלה האם היא משנֶה או משנָה.
