"הדיון בנושא יחסיהם של עורכי הדין עם התקשורת הוא בנפשנו, בשל השפעתה של התקשורת בימינו. שופטים נאלצים להתמודד מול טענות תקשורתיות ומול כוחות חיצוניים המאיימים להפוך את מלאכת המשפט למורכבת עוד יותר מכפי שהיא". כך אומר (יום ג', 5.6.12) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
צבי סגל, שטיפל עד לאחרונה בערעורים בנושא אתיקה של עורכי הדין, ביום עיון של מחוז ת"א בלשכת עוה"ד.
לדברי סגל, חלק ניכר מן הסיקור התקשורתי מתמקד באנשים ולא בנושאים, תוך מתן עדיפות למהירות על פני פרטי הסוגיות המסוקרות. "המשפט זקוק לתקשורת לשם תיווך המשפט לציבור, והתקשורת זקוקה לסיפורים מהאולמות לצורכי רייטינג. התקשורת מעדיפה ידוענים, ואם אפשר לשרבב לכך שערוריות מין - מה טוב", הוסיף. "אמצעי התקשורת מעדיפים את התוצאה על פני התהליך ואינם יורדים לפרטיו. הסיקור קצר ביותר, חותר לדרמטיזציה ומתמקד בדמויות ופחות בסיפור".
סגל עמד על הריבוי העצום במספר עורכי הדין ועל הקשר בין מצב זה לבין התנהלותם התקשורתית. הוא העיר, כי כללי האתיקה הישנים והנוקשים בנוגע לאיסור הפרסום, הגנו בעיקר על עורכי הדין הגדולים והוותיקים, ופגעו בעורכי דין צעירים שביקשו ליצור לעצמם שם. סגל צופה, כי האיסור על שידול לקוחות יישאר בעינו בעתיד הנראה לעין, כשם שהוא חל אפילו בארה"ב המתירה פרסומת נרחבת של עורכי דין.
התקשורת - חלק מהתחרות בין עוה"ד "הדיון אם הופעתם של עורכי דין בתקשורת הוא פרסומת או דיבור בשמו של נאשם המנוע מלדבר, הוא חמקמק", הוסיף סגל. "לעיתים, ואולי אף ברוב המקרים, המניעים לא תמיד כל כך כשרים. לא תמיד
חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת הם נר לרגליהם של עורכי הדין. לעיתים עורכי דין המופיעים תחת כל עץ רענן, מנסים להשפיע על המשפט. הם שוגים לחשוב, כי יצירת דעת קהל אוהדת ללקוחם בתקשורת, עשויה לסייע ללקוחם גם מול בית המשפט הקשוב לשיטתם לדעת הקהל".
סגל אומר, כי בית המשפט עשוי להביא בחשבון את דעת הקהל, אך יש לשמור על הגבולות בין השניים. "דא עקא, כי עוד בטרם עזב מסמך את שולחנו של היועץ המשפטי - הוא נפרס בעיתוני הבוקר, ופרטים מוכמנים מחדרי חקירות נמסרים במהדורת הערב. עדי מפתח נשלחים, לא בידי רשויות החקירה אלא בידי אמצעי תקשורת, לפוליגרף כדי לבדוק אם דוברי אמת הם. אדם עלול לגלות בבוקר שהוא אשם ובערב שהוא זכאי".
סגל הוסיף, כי התחרות בין עורכי הדין הפכה קשה יותר, והופעות תקשורתיות הן חלק ממנה. הללו משרתות את עורך הדין לפרסום עצמי ולניהול מאבק עבור לקוחו, בניסיון לייצר דעת קהל אוהדת עבור טענותיו שלעיתים קרובות טרם נשמעו בבית המשפט. "לעיתים מדובר בעסקות סיבוביות: פרסום תמורת הדלפות בלעדיות", אמר.
העיתונים מנצלים ומנוצלים בידי כל הצדדים מכאן עבר סגל לשאלה האם השופטים מושפעים מאמצעי התקשורת והאם ראוי לשופט להקשיב לרחשי הציבור. "מוסכם על הכל שהשופט הוא חלק בלתי נפרד מהחברה וקשוב גם לקורה בזירה התקשורתית, אלא שלעיתים הקווים נחצים". הוא הזכיר בהקשר זה את הביקורת החריפה של בתי המשפט על הפרסומים בפרשת רמון, בפרשת קצב ובפרשת רצח תאיר ראדה. "לעיתים כלי התקשורת תופסים צד, משיקולים שאינם ידועים לצרכניהם. גם עורכי הדין נוטלים חלק במאבק הזה: מפמפמים מידע לכלי תקשורת אחד תמורת סיקור אוהד וממדרים כלי תקשורת אחר. העיתונים מפעילים ומופעלים, מנצלים ומנוצלים בידי כל הצדדים", קבע סגל.
במקום להביע את עמדתו האישית בנושא זה, ציטט סגל בהרחבה מתוך ספרה של ד"ר ענת פלג על היחסים בין התקשורת למשפט. הוא הזכיר דברי שופטים מכהנים ובדימוס, לפיהם למשל הושפע עונשו של עו"ד דורי קלגסבלד מהתקשורת, ולפיהם שופטים הודו שאופן כתיבת פסקי דין נועד לעיתים גם לתקשורת.
סגל ציין, כי חוק הסוביודיצה (החל כיום רק על משפט פלילי ועל מטרה מכוונת להשפיע על בית המשפט) כמעט שאינו נאכף, משתי סיבות: לשונו מעורפלת מדי, והחוק מרחיב מדי ונתפס כפוגע בזכות הציבור לדעת. לדבריו, היועץ המשפטי לממשלה הורה שלא להגיש כתבי אישום בגין עבירות סוביודיצה אלא במקרים חריגים ובאישורו האישי. "אין מתלוננים בשטח, למרות ההפקרות, כי יש תחושה שאין אפשרות להתמודד איתה", אמר. סגל הביע תמיכה בהצעת החוק לאסור את פרסום שמו של חשוד במשך 48 שעות ממועד חקירתו, באומרו שהוא עשוי להשיב את האיזון הדרוש "למערכת שדומה שירדה במובנים מסוימים מהתוואי הנכון".
לסיכום התייחס סגל לדרך בה ראוי שיפעלו עורכי הדין: "אין תשובה קלה, פשוטה וקצרה. ראוי שנחזור כולנו אל המושג החשוב ביותר: תום הלב. על אנשי המשפט להפנים את אופיו המיוחד של עיסוקם ואת המסגרת האתית לה הם מחויבים, ומתוכה לגזור את פעילותם מול התקשורת. דווקא מתוך מציאות כאוטית יכולה להיווצר אפשרות ליצירת מערכת ערכית ונכונה לכל העוסקים במערכת המשפט. בידינו לשנות מציאות זו גם בעבודה נכונה מול התקשורת. ראוי לה לחקיקה שתבוא על מצע ערכי יותר של אנשי משפט על חשיבות תפקידם החברתי".
