בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים קובע, כי בניגוד לגירסת המשטרה - ספק אם אחמד חטיב, ערבי-ישראלי שנורה ונהרג בידי מאבטח בעיר העתיקה, אכן ניסה לבצע פיגוע לאומני. בית הדין הורה (30.4.12) למוסד לביטוח לאומי לשלם קיצבת שאירים לאלמנתו ולשני ילדיו של הערבים, לאחר שקבע שלא הוכיח שמדובר בפיגוע השולל את הקיצבה.
האירוע התרחש באוגוסט 2007 ועל נסיבותיו הייתה מחלוקת קשה בין הצדדים. בני המשפחה טענו, כי חטיב לא היה פעיל בארגון מוסלמי או פוליטי כלשהו, התנהגותו ערב מותו הייתה נורמלית לחלוטין, בכיסו לא היה מכתב התאבדות אלא פסוק מהקוראן והוא לא נשא בכליו פטיש כפי שנטען. הביטוח הלאומי טען, על-פי קביעת המשטרה, כי חטיב היה מוסלמי קיצוני, הגיע לירושלים בהסעה של התנועה המוסלמית וביצע פיגוע התאבדות, כאשר חטף את נשקו של אחד המאבטחים וירה לעברו. מאוחר יותר הגיש הביטוח הלאומי לבית המשפט גם חוות דעת של השב"כ, אך זו לא התקבלה משום שהוצגה באיחור.
השופטת מהא סמיר-עמאר אומרת שאין ספק שהתנהגותו של חטיב הייתה חמורה מאוד, אך לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר היה באירוע פלילי ולא באירוע לאומני. לדבריה, הסרט שהפיצה המשטרה מתוך מצלמות האבטחה אכן יצר את הרושם שחטיב חטף את הנשק מהמאבטח וירה בו, אך היה זה סרט ערוך שלא הציג את התמונה במלואה. צפייה בצילומים המקוריים המלאים הביאה את בית הדין למסקנה, כי חטיב גנב את הנשק מן המאבטח והחל לברוח, ורק כאשר החלו המאבטחים לרדוף אחריו - ירה לעברם. עובדה זו מעלה כאמור את האפשרות שכוונתו הייתה פלילית ולא לאומנית.
סמיר-עמאר קובעת: "הנתבע לא הצליח להרים את נטל הראיה המוגבר והמתחייב על-פי הפסיקה ולא הוכיח כי המסקנה המסתברת ההכרחית מחומר הראיות ומנסיבות העניין, הינה כי מדובר באירוע על-רקע לאומני... ברור כי מותו של המנוח השאיר הרבה סימני שאלה אודות מניעיו לביצוע חטיפת הנשק, וברור כי המעשה שהוא עשה הוא חמור ביותר. יחד עם זאת, העולה מהסרט מוכיח, כי תיאור האירוע ע"י הגורמים, לא היה מדויק ואף יצר תמונה מעוותת של נסיבות וסדר ההתרחשויות. בנסיבות אלו, מסקנתנו היא כי אין לראות בנסיבות שהתבררו כמובילות בהכרח למסקנה או הקביעה כי המנוח פעל מתוך מניע לאומני".
