ידעתם שב"מרמרה" לא היה ציוד הומניטרי? דובר צה"ל, כשמו כן הוא, אמור לדברר את צה"ל. הבעיה היא, שכל ואקום נוטה להתמלא - וכך גם החלל בתחום ההסברה המדינית-ביטחונית. בהיעדר גורמים משמעותיים אחרים, אומר המבקר, דובר צה"ל מעביר גם מסרים מדיניים - בניגוד למצב התקין במדינה דמוקרטית. כך למשל המסרים שהוכנו לקראת המשט הטורקי כללו "הקשרים ביטחוניים-מדיניים". דובר צה"ל טען שאין מנוס מהקשר כזה, אך
מיכה לינדנשטראוס לא השתכנע: ראוי שהם יהיו באחריותו של גוף הסברה אחר, כגון אגף הדוברות שהוקם אשתקד במשרד הביטחון.
כבר בשנת 2007 עמד המבקר על הליקויים המתמשכים בתחום הדוברות במשרד הביטחון, כפי שבאו לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה. משרד הביטחון הבטיח אז "לממש בקפידה את ההוראות הדנות בכל הקשור לנושא ההסדרה והתיאום הנדרש בין כל הגורמים העוסקים בהסברה במערכת הביטחון". המבקר אומר ביובש: למרות זאת, "הליקויים הנובעים להיערכות משרד הביטחון בתחום ההסברה טרם תוקנו".
הנה דוגמה לאחת התוצאות של הליקויים הללו: כאשר נבדקו ספינות המשט לאחר ההשתלטות עליהן התברר, כי רק חלק מהן נשאו ציוד, אשר בחלקו היה פגום, משומש ובלוי (הלבשה והנעלה) או פג תוקף (תרופות). חלק מן הספינות, ובראשן ה"מרמרה", כלל לא נשאו ציוד
הומניטרי. ההיערכות הלקויה בתחום ההסברה במשרד הביטחון גרמה לכך שמידע סופר-חשוב זה הופץ באיחור ניכר.
ההודעה הראשונה - אחרי 4.5 שעות ההודעה הראשונה של דובר צה"ל על אירועי ה"מרמרה" ניתנה רק בשעה 09:00, ארבע וחצי שעות אחרי תחילת האירוע. העיכוב נבע בחלקו בשל הצורך לעדכן את משפחות ההרוגים והפצועים, ובחלקו בשל "הליך ארוך ומסורבל שכלל את ראש אגף המבצעים, הרמטכ"ל ושר הביטחון". העיכובים לא נבעו רק משיקולים של ביטחון מידע ורגישות, אלא גם מהתלבטות של אנשי דובר צה"ל האם לשדר את תמונות החיילים המוכים על סיפון האונייה.
הדברים הגיעו עד לשולחנו של הרמטכ"ל דאז,
גבי אשכנזי, אשר הצטרף למתלבטים ולבסוף אישר את פרסום התמונות - שעות אחרי שדומות להן שודרו בכל העולם. שר הביטחון,
אהוד ברק, הסביר בדיעבד שהיה גם קושי טכני להביא את התמונות מלב ים, ולאחר מכן "היה קשה להוציא את התמונות, כי רצו לחסוך מהציבור את הרגשת המבוכה וההשפלה". לדברי ברק, נוצר פער בין "ציפייה ציבורית לעוצמת כוחותינו, כפי שהוצגה בימים שקדמו למשט על-ידי אמצעי התקשורת, לבין מה שאירע בפועל". האם דובר צה"ל הפיק את הלקחים? באוגוסט 2011 מסר צה"ל למבקר, כי נעשות פעולות שיאפשרו לשנע מהר ככל האפשר חומר מצולם, נקבעו נהלים ונרכשו אמצעים מתקדמים - אך ההצטיידות טרם הושלמה.
"נשלחנו לקרב בלי תחמושת" נציגי ישראל בחו"ל התרבו להתלונן מיד לאחר המשט על היעדר מידע ותמיכה בתחום ההסברה. השגריר בספרד דיווח ביוני 2010 - שבועיים לאחר האירועים - שכאשר ביקש לבדוק בסמוך לחצות פרט מסוים שעלה בראיון שהעניק זמן קצר לפני כן, לא היה במשרד החוץ מי שייתן לו תשובה בזמן אמת. "חוסר ההבנה אצל הגורמים שבהם אנו תלויים, לכך שעם ההשתלטות על הסיפון המבצע מבחינת 'צבא הדיפלומטיה לישראל' רק מתחיל, הוא סיפור הכישלון התקשורתי/ההסברתי במקרה זה".
קונסול ההסברה של משרד החוץ בלוס אנג'לס דיווח באותו זמן: "במהלך המשבר הפיץ משרדו של
יולי אדלשטיין בחתימת מנכ"ל המשרד פנייה לציבור הישראלים בחו"ל, עם נקודות לשיחה, על-מנת שישמשו שגרירינו במשבר. לצערנו לא קיבלנו את הנייר באופן רשמי כלשהו, אלא דווקא מישראלים באיזורנו אשר פנו אל הח"מ ותהו אם מדובר בנייר רשמי".
כאשר התבקשו הנציגויות בחו"ל להעביר למשרד החוץ את הערותיהן בדיעבד, התמקדו רובן בצורך להכין חומר הסברה מראש - ודאי כאשר מדובר באירוע שלא נחת בהפתעה. "הרגשנו כאן שנשלחנו לקרב בזירה התקשורתית-הסברתית ללא תחמושת, וכשהגיעה התחמושת היא הגיעה מאוחר מדי, באיכות נמוכה ובנקודת זמן כמעט לא רלוונטית", כתבה אחת הנציגויות.
מנכ"ל משרד ההסברה שמע ברדיו משרד ההסברה והתפוצות אמור היה, לפחות לפי שמו, למלא תפקיד מרכזי בתחום ההסברה לאחר המשט. אך בפועל, תרומתו הייתה שולית. מטה ההסברה הלאומי לא תיאם עם משרדו של יולי אדלשטיין את מקומו במאמץ ההסברה הלאומי, והמשרד לא שותף בהכנות לפני המשט; במהלך האירוע עצמו, פעילותו הייתה מאולתרת. מנכ"ל המשרד, רונן פלוט, שמע מהרדיו על ההשתלטות על ה"מרמרה", ורק אז הקים חדר מצב שפעל ברשתות החברתיות ופנה ליהודי התפוצות.
יש דובר ערבית באולם? 18 שעות ברדיו ושש שעות בטלוויזיה - זהו יבול השידורים בערבית של
רשות השידור בנושא המשט. המבקר מציין שכבר עמד בעבר על המצב העגום מאוד של השידורים בערבית, אך דבר לא השתנה משום שהטיפול בנושא הוא חלק מהרפורמה ברשות השידור - שכידוע גם היא לא בדיוק מתקדמת. וזה עוד טוב ביחס לשידורים למדינות ערב, שבוצעו רק באתר רשות השידור - אשר קרס ביום ה"מרמרה" בשל ריבוי גולשים. לינדנשטראוס אומר: צריך לטפל בשידורים בערבית בלי קשר לרפורמה, כי מדובר במצב חירום.
ולא שבמשרד החוץ המצב טוב יותר. המחלקה לתקשורת ערבית באגף התקשורת וההסברה חדלה למעשה להתקיים, וכאשר התעורר הצורך הדחוף בדוברי ערבית בזמן המשט - הופעלו בצורה מאולתרת קומץ עובדי המשרד השולטים בשפה זו. מנהל מחלקת ירדן במשרד קבע: "שליפת עובדים כדוברי ערבית בזמן משבר, כפי שנעשה בזמן המשט האחרון, ללא הכשרה מוקדמת, נועד[ה] לכישלון". והיכן היה משרד ההסברה בנושא הערבית? הוא לא עשה דבר.
