היום לפני 92 שנה, ב-15 ביוני 1920, קם ארגון "ההגנה".
לאחר התפרקות ה"שומר", ולאחר שהתגברו ההתקפות של הערבים על יישובים יהודיים, החליטה מפלגת "אחדות העבודה" על הקמת חבר-עובדים שיעמדו על המשמר בכל ענייני ההגנה על יישובי ארץ ישראל.
ועידת המפלגה קבעה את אופיו של ארגון ההגנה החדש ואת כפיפותו למוסדות המפלגה. בוועד "ההגנה" שהוקם היו חברים אנשי "השומר" ואנשי הגדוד העברי.
ארגון "ההגנה" הוקם בתחילתו כארגון כלל-ארצי, שהיה כפוף למוסדות הנבחרים של ההסתדרות ולסמכותה הארצית. ההנהגה הציונית באותה תקופה הסירה מעליה את האחריות לארגון ולמרות שההסתדרות הציונית מימנה את הוצאות העלייה, ההתיישבות, החינוך והבריאות של היישוב, "ההגנה" לא זכה ליהנות מתקציב כלשהו.
למרות שמטרתו הראשונית של הארגון הייתה להגן על היישוב מפני התקפות הערבים, במאורעות השנים 1939-1936 כבר לא הסתפק "ההגנה" בהגנה על יישובים עבריים, אלא החל לתקוף את הפוגעים.
בעשור הראשון לקיומו היה "ההגנה" ארגון שהתבסס על קבוצות נבחרות של מתנדבים בערים וביישובים. בעקבות מאורעות 1929 הוכר הצורך לארגן מחדש את שורות הארגון, ו"ההגנה" הפך לארגון ארצי כולל של כל חוגי היישוב.
בעקבות המאורעות החל גם "ההגנה" לקבל יותר תקציבים ולהתפתח, ברחבי הארץ הוקמו מסתורי נשק ("סליקים") וכשנתיים מאוחר יותר העבירה ההסתדרות את הפיקוד על "ההגנה" ל"מפקדה הארצית" - גוף אזרחי שהורכב מאנשי ההסתדרות ואנשי המחנה האזרחי.
בין השנים 1947-1945 היו ההתיישבות וההעפלה, יחד עם הפעילות הצבאית של "ההגנה" - אמצעי המאבק העיקריים נגד המדיניות האנטי ציונית של הבריטים והם אלו שהכשירו את היישוב למלחמת העצמאות ולהקמת המדינה. עם הקמת מדינת ישראל הפך "ההגנה" לצבא סדיר.
בין מפקדי "ההגנה": אליהו גולומב, אברהם איכר, אהרון ואפרים קציר, יגאל אלון. ארתור בירם, משה כרמל, יהושוע גלוברמן, יצחק שדה, יגאל ידין, יעקב דורי, יהודה ארזי.
