חברת האריזות קניאל, בבעלות
אהוד בן-ש"ך וביג מרכזי קניות, לא תוכל להתמזג עם חברת לגין שבבעלות קיבוץ יגור והעוסקת באותו תחום. כך קבע (10.6.12) בית הדין להגבלים עסקיים, בדחותו את ערעורן של קניאל ולגין על החלטתה של הממונה דאז על ההגבלים,
רונית קן, שלא להתיר את המיזוג.
שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים, נאוה בן-אור, וחברת בית הדין ד"ר אורית דייגי-אפשטיין קבעו, כי המיזוג יביא ליצירת חברה שתשלוט ב-90% מתחום האריזות. קניאל מייצרת, באמצעות שתי חברות-בנות, אריזות פח למזון ולכימיה ופחיות משקה. לגין מייצרת אריזות פח למזון ולכימיה ומגשי אלומיניום חד-פעמיים למזון. שאלת המיזוג התמקדה בתחומי המזון והכימיה.
חלק ניכר מפסק הדין עוסק בשאלה האם הייבוא המתחרה יוכל לתת מענה מלא למונופול שייצור המיזוג בין קניאל ולגין, ובית הדין עונה בשלילה: "הייבוא אינו מספק תחליף מלא ושלם לאספקת אריזות פח מודפסות מייבוא, בהזמנות הדחופות הנובעות מחריגה בכמות או בגודל היבול החקלאי".
לדעת בית הדין, הייבוא אינו מהווה פתרון מספק משום שהוא מטיל נטל נוסף על הלקוחות, וגם משום שאיכותו נמוכה מזו של התוצרת המקומית. יתרה מזו: ככל שמחירי האריזות המיובאות יעלו, כוחו הפוטניאלי של הייבוא כרסן בפני קניטל ולגין יעוקר לחלוטין. עוד עומד בית הדין על כך, שחלק מיצרני השימורים קטנים מכדי שיוכלו לייבא אריזות במחירים כדאיים. בן-אור ודייגי-אפשטיין גם מזהירות מפני עלייה במחירם של השימורים לצרכן, בשל היותו של מרכיב האריזה משמעותי במחיר זה.
עוד קבעו בן-אור ודייגי-אפשטיין, כי לא ניתן להפיג את החששות מפני פגיעה בתחרות באמצעות הטלת מגבלות על המיזוג. בכך הן חלקו על דעתו של התעשיין
דורון טמיר, אף הוא חבר בית הדין, שהציע להטיל מגבלות שכאלו. לדעתן, לא ניתן יהיה לפקח על התחייבות של קניאל ולגין שלא לבקש היטלי סחר שיפגעו בייבוא. בן-אור ודייגי-אפשטיין מזכירות עוד, כי קניאל ולגין הודו שהמחיר לצרכן לא יירד בעקבות המיזוג, "ולפיכך נותרנו עם ריכוז כוח שוק בידי מונופול, הקרוב להיות מונופול מושלם, עם חששות סבירים לפגיעה משמעותית בתחרות".
