קשה לדמיין מוצץ או ברווז מפלסטיק כאחראים להשמנה של הילד. אך מחקר חדש מגלה כי כימיקלים הנקראים פתלטים, הנמצאים בפלסטיק שמוצצים וצעצועים בדרך כלל עשויים ממנו, עלולים להיות קשורים לשיעור גבוה יותר של השמנה בקרב ילדים.
הכימיקל, הנקרא די-אתילקסיל פתלט (DEHPׂ), חשוד ביכולת לשנות תפקודים ביולוגיים המעורבים בחילוף החומרים של השומן. במסגרת המחקר, ילדים עם הרמות הגבוהות ביותר של DEHP נמצאו בסבירות גבוהה כמעט פי חמישה לסבול מהשמנה בהשוואה לאלו עם הרמות הנמוכות ביותר של הכימיקל.
ייתכן שהסיבה לכך היא שהכימיקל מעורר את הווסת העיקרי של ייצור השומן וחילוף החומרים של השומנים. ה-DEHP עושה שני דברים שונים המגבירים את התפתחות השומן. הוא מפחית את ההשפעות של האנדרוגן - הורמון המין הגברי - המוריד את אינדקס מסת הגוף (BMI), והוא גם משבש את תפקוד בלוטת התריס, המשחקת תפקיד בעלייה במשקל. שיבוש פעולת האנדרוגן או ההורמונים של בלוטת התריס יכול להשפיע על התיאבון ועל קצב חילוף החומרים שבגוף.
מחקרים אחרים גילו קשר בין פתלטים לצמיחת שדיים אצל בנים, בעיות של פוריות בגברים ומשקל לידה ירוד.
החוקרים מדדו את רמות ה-DEHP בדם של 204 ילדים בני 13-6. 105 מהם נחשבו כסובלים מהשמנה ו-99 היו במשקל נורמלי.
הם גילו כי לילדים עם BMI גבוה, מדד לשומן הגוף, היו גם רמות גבוהות יותר של DEHP. העלייה בסיכון להשמנה מרמות גבוהות של DEHP לא הייתה קשורה לפעילות פיסית או לצריכת הקילוגאול היומי.
המחקר, שהוצג בכינוס השנתי של האגודה האנדוקרינית שהתקיים ביוסטון, לא הצביע על קשר של גורם ותוצאה בין רמות ה-DEHP בדם לבין השמנה.
לדברי החוקרים, הורים צריכים להבין כי פתלטים נמצאים למעשה בכל מקום - במזון, במים, בשקיות פלסטיק ובעטיפות מזון, במוצרי קוסמטיקה, בקרמים, בשמפו ובצעצועים. נשים הרות, פגים וילדים צעירים עלולים להיות רגישים במיוחד לכימיקל. מים חמים או מזון חם במיכל פלסטיק עלולים להיות מסוכנים.
