שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
זכריה כספי, גזר (יום ה', 28.6.12) עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל על רו"ח
קובי בן-גור בפרשת רשות המיסים. כספי דן שנית בעונשו של בן-גור, בהוראת בית המשפט העליון, לנוכח ראיות חדשות שהציגה המדינה. לדברי כספי, "התיעוד הרפואי יוצר מבוכה של ממש, עם חשדות רציניים, שמא לא הכול כשר, או לכל הפחות נכון, בממצאים שבתיעוד הזה".
בן-גור הודה והורשע בשתי עבירות של מתן שוחד ובשידול למתן שוחד. השוחד ניתן למנהל רשות המיסים דאז,
ג'קי מצא, ולמי שהייתה עובדת בכירה ברשות, אורנה בכר. במקור גזר עליו כספי רק שישה חודשי עבודות שירות, בשל מצבו הבריאותי.
המדינה ערערה לעליון על קולת העונש וביקשה להציג ראיות חדשות מהן עולה שמצבו של בן-גור טוב בהרבה מכפי שטען. המשנה לנשיא העליון דאז,
ראובן ריבלין, קבע, כי הגשת הראיות החדשות נחוצה במיוחד לאור מספר תהיות שהתעוררו באשר לאפשרויות המפתיעות של החלמה ממחלת האלצהיימר ממנה סבל לכאורה בן-גור, כפי שניתן לכאורה להבין מתוך התיעוד הרפואי המשתנה. מאחר שכספי ציין במפורש שמצב בריאותו של בן-גור היה הגורם המרכזי בעונשו הקל, הורה כאמור ריבלין לבחון מחדש את הסוגייה.
בדיון הנוסף טענה המדינה, כי בן-גור התל בבית המשפט והציג תיעוד רפואי ששירת את צרכיו: כדי לחמוק ממאסר טען שהוא חולה בהלצהיימר ודימנציה, וכדי שיוכל לבצע עבודות שירות - הציג מצב בריאותי תקין. ההגנה טענה שלא רק שמצבו של בן-גור לא השתפר - הוא אפילו הורע ויש להסתפק כעת במאסר על תנאי.
השיקול העיקרי - המחלה הקשה בעבר כספי אומר, כי את העונש המקל המקורי ביסס בראש ובראשונה על המחלה הקשה ממנה סבל בן-גור בעבר ועל החשש שמא תתפרץ שוב, והליקויים האחרים היו בבחינת תוספת משקל. לדבריו, "התיעוד הרפואי הכולל הוא מביך", ואין הוא משתמש בביטויים אחרים רק משום שהרופאים שחתמו עליו לא זומנו להעיד. כספי מוסיף:
"התיעוד הרפואי איננו יוצר תמונה אחידה, אלא מציג מצב המשתנה, לעיתים, מן הקצה אל הקצה, ועד כדי השתאות רבתי, באשר לתהפוכות האלה. כך, למשל, מול המצב המוצג במסמכי המוסד לביטוח לאומי, המדברים על הנאשם כשבר כלי של ממש, הפגוע באופן אנוש בקוגניטיביות שלו ואף מעבר לכך, נצפה הנאשם, בטווחי זמן לא-ארוכים מאז, ובהזדמנויות אחדות, כולל יציאה לחו"ל, בהתנהלות שגרתית ורגילה. שלא לדבר על האבחנה בו של מחלת האלצהיימר, על השינויים שבאבחנה הזו ועד כדי אפשרות של החלמתו ממנה, מה שלכל הדעות איננו אפשרי. קיימות תמיהות נוספות, בהקשרים אלה, אשר בכללותן אפשר והן יכולות, אולי, לאשש את מה שטענה המדינה, כי הנאשם מציג מצגים שונים בזמנים שונים, בהתאם לצרכיו. אין לי צורך לבחון את הדברים מעבר לכך ומעבר לקביעה, לפיה התיעוד הרפואי יוצר מבוכה של ממש, עם חשדות רציניים, שמא לא הכל כשר, או לכל הפחות נכון, בממצאים שבתיעוד הזה".
עם זאת אומר כספי, כי השיקול העיקרי נותר החשש שמא בן-גור ילקה שוב במחלה קשה, וחשש זה הולך ונמוג ככל שעובר הזמן. "אילו הייתי מקבל את טענת הסניגור כלשונה, מי שחלה במחלה קשה ונרפא ממנה, אין לשולחו לריצוי מאסר בכלא, בטווח של שנים לאחר מכן, עד אשר ניווכח לדעת, כי הסיכון לשובה של המחלה, איננו קיים, אם בכלל מצב כזה אפשרי. זו חסינות מפני מאסר בפועל שאיננה סבירה. עניינית, המשקל המכריע בשיקול הנוגע למחלה זו, היה אצלי, בשעתו, סימנים מנבאי רעה שבבדיקה האחרונה של הנאשם, ערב גזירת דינו. לא כך עתה".
כספי מסיים באומרו, שהיה מקום לגזור על בן-גור שנת מאסר בפועל - כפי שגזר על מצא - והוא נמנע מלעשות זאת רק בשל המחלה הקשה ממנה סבל.
