במעמד נשיא המדינה, הצהיר (יום ד', 4.7.12)
מבקר המדינה הנכנס יוסף שפירא אמונים. בנאום שנשא מעל דוכן הכנסת, הבטיח מאבק חסר פשרות בכל גילוי של מעשה מינהל לא- תקין, שחיתות אישית או ממסדית, אפליה, העדפה פסולה, וּפְגיעה בזכויות המיעוט.
הוא עמד על כך ששיתוף הפעולה בין הכנסת לבין משרד המבקר בביעור נגע השחיתות הוא אבן יסוד באמון הציבור בדמוקרטיה. לדבריו, שחיתות יכולה להימצא גם בביורוקרטיה: "פנים רבות לה לשחיתות. פעמים היא מופיעה כנטילה מנכסיו של הציבור לְכיסו של היחיד, אולם פעמים היא לובשת צורה אחרת ומסתתרת לה בין נִבכי הביורוקרטיה".
על הביקורת, סבור המבקר הנכנס, לא רק להצביע על כשלים וליקויים ועליה להבטיח את תיקונם. הוא הדגיש את המעקב שיבצע משרדו אחר תיקון הליקויים עליהם יצביעו דוחות המבקר.
באשר להטלת אחריות אישית, אמר: "יהיו מקרים שיהא צורך להצביע לא רק על האחראים ליצירת הכשלים, אלא גם על האחראים לאי-תיקונם של הכשלים לאחר שנתגלו". עוד הוסיף: "החשש מפגיעה בשמו הטוב של משרת הציבור צריך לרפות את ידינו. ההפך הוא הנכון, אולם יש לבחון 'בשבע עיניים' כל מקרה לגופו".
שפירא חושש מתופעת החדלות ממעש ואומר: "אין אדם חף מטעויות. אולם אם מורא הביקורת מביא לתופעה של 'ראש קטן' או 'אי-עשייה', הרי שהיא מחמיצה את שליחותה, פוגעת בשירות הניתן לציבור, ואולי אף מגבירה שחיתות".
לא אהסס לבקר שרים השופט בדימוס שפירא גיבה ברמז את דברי קודמו
מיכה לינדנשטראוס, בקביעות המטילות אחריות על שר הפנים אלי ישי, שטען כי התריע בטרם אסון השריפה בכרמל: "תוך כך יש להבהיר שתפקידה של הרשות המבצעת הינו לבצע. תפקידו של נושא משרה ברשות המבצעת המזהה כשל אינו מתמצה בלהתריע על כשל זה, אלא עליו לפעול ללא לאות לתיקונו. זוהי שליחותו הציבורית".
באשר להתעסקות בדרג המיניסטריאלי אמר: "אאבק בלא מורא בנגע שפשט בשנים האחרונות במקומות שונים בשירות הציבורי, בְכל הדרגים - החל מהדרג המיניסטריאלי ועד הדרג המבצע - של הימנעות מקבלת החלטות בשל חשש ממורא הביקורת. לדידי, אי-קבלת החלטות כמוה כמעילה באמון הציבור, ואין לנו דבר חשוב יותר מאמונו של הציבור.
לביקורת שהוטחה בקודמו על רדיפת פרסום כביכול, נמצאה אולי גם כן רמז בדבריו: "עלינו לנהוג בענווה. להצניע לכת. לעסוק במהות הביקורת ולא להיגרר אחר התלהמות רגעית אשר בינה לבין ביקורת אמיתית השואפת לשינוי ותיקון - אין דבר וחצי דבר".
המבקר הבהיר שיבקר את כולם: "הביקורת, כאחותה 'האכיפה', אינה אמורה להיות בררנית אלא לחול על כלל הגופים המבוקרים בְלא הבדל מגזרי". הוא פנה בערבית לאזרחי ישראל הערבים וקרא להם לפנות למבקר המדינה בכל אי-צדק שבו הם חשים.
