כאשר קטין עומד לדין, כל המערכות נוהגות בו בכפפות של משי: החל במחוקק, עבור בבתי המשפט וכלה אפילו בתביעה. אך מתברר שיש מי שמנצל לרעה יחס זה ומהתל במערכת כולה, עד שבית המשפט העליון נאלץ להתערב ולומר: עד כאן. במקרים כאלו נשאלת השאלה, האם לא מוטב היה להחמיר איתו בשלב מוקדם יותר.
כך היה בעניינו של קטין בן 17, המואשם במעשה סדום ומעשים מגונים בילד בן עשר, חברו הטוב של אחיו של הנאשם, וכן בהדחה בחקירה. ללא ספק: עבירות חמורות ודוחות במיוחד. אך מאחר שמדובר בקטין, לא ביקשה המדינה לעוצרו עד תום ההליכים, ובפברואר 2011 גם הגיעה איתו להסדר טיעון, במסגרתו הודה במעשים מגונים ובהדחה בחקירה. בית המשפט הורה להגיש תסקיר של שירות המבחן בעניינו, כולל לעניין האפשרות המאוד-מקלה של הימנעות הרשעה, ובינתיים שלח אותו למעון "מצפה ים" ולאחריו במעון "גילעם" לשם אבחון והסתכלות.
"ביום 22.6.2011 התייצבה מפקחת ההשמה הארצית של רשות חסות הנוער לדיון שהתקיים בעניינו של המשיב והסבירה, בהפנותה אל תסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו ולהתרשמות מהמשיב במעונות בהם שהה, כי נוכח התנהגותו הכוחנית כלפי הנערים והצוות במעונות ומסוכנותו המינית הגבוהה, אין הם באים בהמלצה טיפולית בעניינו וכן ביקשה שהמשיב לא יוחזר למעון", מתארת שופטת בית המשפט העליון,
אסתר חיות, את השלב הבא. בעקבות זאת, הורה בית המשפט על מעצרו של הקטין וביקש בכל זאת תסקיר נוסף.
ביולי שעבר ביקש הקטין לחזור בו מהודאתו; משום שמדובר בקטין, ורק משום כך, הסכימה המדינה וההודאה בוטלה. הצדדים פנו לגישור בפני נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע,
יוסף אלון, ובסיומו הודיעו בספטמבר שעבר על חזרה לאותה עסקת טיעון. בית המשפט אישר אותה ושוב ביקש תסקיר של שירות המבחן. אלא שאותו קטין ראה כי טוב, ובינואר השנה שוב הודיע שהוא חוזר בו מעסקת הטיעון. המדינה - שוב משום שמדובר בקטין - הסכימה גם הפעם. בינתיים המליץ שירות המבחן לשחרר את הקטין למעצר בית בחוות בודדים בנגב, בה מתגורר בן-זוגה של אמו. המדינה הסכימה, למרות שבאותו מקום אין אפשרות להפעיל איזוק אלקטרוני.
בוגר היה נשלח מיד למעצר תגובתו של הקטין על היד הרכה כלפיו כבר לא הייתה צריכה להפתיע: במאי השנה הוא נעצר לאחר שהפר את תנאי השחרור בערבות, ולא סתם הפר אותם. נחזור לתיאורה של חיות: "הפרה זו התבררה בעקבות תלונת אחיו הצעיר של המשיב במשטרה כי המשיב תקף אותו ואיים עליו באמצעות סכין בעת ששהה, בניגוד לתנאי החלופה, בבית אמו בפרדס חנה לשם הובא על-ידי המפקח (בן זוגה של האם)".
אם היה מדובר בבוגר, הוא היה נשלח מיד למעצר עד תום ההליכים. אבל הרי מדובר בקטין הזכאי ליחס מיוחד, ובית המשפט הקדיש לא פחות מחמש ישיבות וקיבל לא פחות מארבעה תסקירים בעניינו. שירות המבחן - באופן שחייבים לומר שנראה תמוה - המליץ להחזיר אותו לאותה חוות בודדים עם אותו מפקח.
בית המשפט סירב הפעם ושלח את הקטין למעצר עד תום ההליכים, אך שוב הותיר לו פתח תקוה. מאחר שהמחוקק ציווה להעדיף חלופות מעצר כאשר מדובר בקטינים, "ניתן יהיה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר חדשה, אך זאת רק אם תוצע חלופה בה ניתן יהיה להשתמש באיזוק אלקטרוני, והמפקחים שיוצעו יבינו את טיב מסוכנותו של המשיב וישכנעו כי הם מסוגלים להתמודד עמה. כמו-כן ציין בית המשפט כי על החלופה שתוצע להיות רחוקה מביתה של האם ובמקום שבו אין כל סיכוי שהמשיב יפגוש בקטינים או בקטינות".
טען שהוא עצור בניגוד לחוק בחודש שעבר קיבל בית המשפט את בקשתו של הקטין לחזור בו מהודאתו. הפעם למדינה נמאס והיא פנתה לבית המשפט העליון וביקשה להאריך את מעצרו ב-45 יום. הקטין התנגד ואף טען (יש שיאמרו: בעזות מצח לא קטנה), כי הוא עצור בניגוד לחוק מכיוון שכבר חלפו שישה חודשים מיום מעצרו, ואף היפנה לאותו תסקיר של שירות המבחן שהמליץ לשוב ולשחררו.
חיות החליטה (5.7.12) לשים קץ לפארסה ונענתה לבקשת המדינה. היא הזכירה, כי "הקטינוּת כשלעצמה אינה מאיינת את משקלם של האינטרסים האחרים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון בכל מקרה נתון, האם יש לעצור את הנאשם או לשחררו לחלופה". במקרה הנוכחי, קבעה, האינטרס הציבורי הוא הגובר, לנוכח חומרת העבירות המיוחסת לקטין, הפרת תנאי השחרור למעצר בית, המסוכנות עליה הצביעה רשות חסות הנוער וחוסר האפשרות לתת אמון באמו ובבן-זוגה.