היום לפני 44 שנה, ב-10 ביולי 1968, נחתמה האמנה הפלשתינית.
אמנת היסוד של אש"ף התקבלה ב-1964 (הרבה לפני שההתנחלות הראשונה תקעה יתד באדמות השומרון), ובשנת 1968 תוקנה. באמנה נקבע שארץ ישראל בגבולות המנדט היא חלק מהעולם הערבי ומולדתם של ערביי פלשתין, ולהם בלבד הזכות עליה.
עוד נקבע, כי חלוקת הארץ וכינון מדינת ישראל בטלים ומבוטלים, וכמו-כן שליהודים אין קשר היסטורי ורוחני לארץ. יהודים שחיו בארץ קודם שהחלה הפלישה הציונית (1917) ייחשבו פלשתינים ויהיו אזרחיה של מדינת פלשתין העתידה לקום ושהמאבק המזוין, ובייחוד מלחמת גרילה, הם האמצעי היחיד לשחרור הארץ.
הדעות חלוקות האם השינויים שחלו בגישת אש"ף - כגון ההכרה שכל יהודי ישראל הם תושבים חוקיים, והכרה בקיומן של כל מדינות האזור ובעקיפין בישראל - הם אכן שינויים אמיתיים. מכל מקום, באמנה לא חל כל שינוי. התביעה למימוש זכות השיבה של הפליטים לבתיהם המקוריים מועלית בתוקף, והיעד הוא עדיין "פלשתין, משוחררת וערבית", "מן הנהר ועד לים".
הפלשתינים שהבינו במהלך השנים שהסיסמה "לזרוק את היהודים לים" מותירה רושם שלילי על דעת הקהל העולמית, המשמשת להם לעזר, שינו את הסיסמאות ל"צדק לעם הפלשתיני" ולקריאות נגד הכיבוש. בתקשורת הערבית המשיכו הפלשתינים לדרוש את השמדת מדינת ישראל ואת גירוש רוב אזרחיה.
עמדתו המדינית של אש"ף, כפי שעוצבה באמנה הלאומית, היא הכחדת ישראל, ואולם בפועל הוא מבצע מאז אמצע שנות ה-70 את "תוכנית השלבים" שהיא הקמת מדינה פלשתינית קטנה שתהיה בבחינת שלב ראשון בכינון פלשתין הגדולה.
