ניתן להרשיע נאשם על סמך בדיקת דנ"א בלבד, בלא להזדקק לראיות נסיבתיות נוספות. כך קובע (יום ב', 10.7.12) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
צבי סגל.
סגל אומר, כי עד כה טרם קבע בית המשפט העליון את משקלה של ראיית הדנ"א כאשר היא ניצבת בפני עצמה, וכי בתי המשפט המחוזיים העניקו לה משקל מכריע - אך טרם קבעו האם ניתן להסתפק בה לבדה. לדבריו, החשש מפני הסתמכות על בדיקת דנ"א לבדה נובע משתי סיבות: העובדה שמדובר בממצא סטטיסטי (דהיינו: ההסתברות לכך שהדנ"א אינו שייך לנאשם הוא אחד למספר כלשהו) והחשש מפני טעויות בביצוע הבדיקה.
על חששות אלו משיב סגל באומרו: "על-מנת לקבוע ממצא פוזיטיבי על סמך ממצא הסתברותי בעיקרו, נדרש כי רמת ההסתברות תהא כה גבוהה עד שהמסקנה האפשרית היחידה הינה העדר העתכנות של אפשרות סבירה לקיומו של אדם נוסף בעל פרופיל זהה באללים שנבדקו. בשאלה מהי הרמה הנדרשת לצורך הסתמכות על הראייה הגנטית (גם כראיה נסיבתית שאינה עצמאית), לא נקבעו מסמרות בפסיקה, ואף אני איני רואה לנכון לעשות כן. אולם, ברי כי ברמות הסתברות כה גבוהות, של למעלה ממיליארד, רמת ההסתברות להישנות הפרופיל כאמור הינה בלתי סבירה".
ואילו על החשש השני הוא אומר, כי אומנם תמיד קיימת האפשרות לטעויות בבדיקות, "ואולם, על-מנת לשלול חשש סביר כאמור, נקבעו הוראות רבות הן במישור המשפטי והן במישור הפורנזי. הוראות אלו מצאו ביטוי הן בתיקון לחוק החיפוש, שלגדרו הוכנסו הוראות הקובעות את סדרי הדין בנוגע לנטילת אמצעי זיהוי, לבדיקתם, ולמאגר אמצעי הזיהוי שהוקם. הן כוללות גם את החובה להעמיד להגנה את החומר הביולוגי לצורך עריכת בדיקה מטעמה".
סגל והשופטים משה יועד הכהן ו
בן-ציון גרינברגר הרשיעו את שמחה קאיקוב באונס ילדה בת תשע בירושלים בשנת 2008, לאחר שהדנ"א שלו נמצא על גופה ובגדיה. הם קבעו, כי די בראיה זו כדי להרשיעו, אם כי למעלה מן הצורך ציינו עוד שלוש ראיות המחזקות את ההרשעה: דמיונו לקלסתרון שצויר על-פי עדות הילדה, מציאת פרטי לבוש בביתו הדומים לאלו שתיארה ואיכון מכשיר הטלפון הסלולרי שלו סמוך למקום האונס שעה לאחר האירוע.
גרינברגר ציין, כי חיזוק לגישתו של סגל ניתן למצוא בפסיקת הלכה מן השנים האחרונות, העושה שימוש נרחב בדנ"א. כך למשל נעשה בעת התרת עגונות שבעליהן נהרגו בפיגוע במגדלי התאומים, וייתכן אף שיהיה מקום לעשות שימוש בדנ"א גם בדיני נפשות לפי המשפט העברי.