העליון: ניתן לחייב בהוצאות גם חסרי-אמצעים

"בתי המשפט נדרשים להתחשב במצבם הכלכלי של בעלי הדין כאשר הם משיתים עליהם הוצאות משפט, אך אין משמעות הדבר כי צד שהפרוטה אינה מצויה בכיסו יהיה פטור תמיד מתשלום הוצאות כאלה, במיוחד כאשר מדובר בהליכי סרק". כך אומר (יום ד', 11.7.12) שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר. מרגלית נגר הגישה בשנת 2003 תביעה נגד שכניה בחולון, בטענה לפלישה ובנייה בלתי חוקית שגרמה לה נזקים, אך המומחית מטעם בית המשפט דחתה את טענותיה וקבעה שהיא עצמה גרמה לנזקים הנטענים. נגר ביקשה וקיבלה רשות להגיש חוות דעת נגדית, אך הדבר הותנה בתשלום הוצאות בסך 7,000 שקל. מאחר שלא עמדה במועדים להגשת חוות הדעת, נדחתה תביעתה תוך שבית המשפט אומר שהתביעה הוגשה כנגד צדדים רלוונטיים ושאינם רלוונטיים "במטרה להתיש את הנתבעים". בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של נגר, הן על החלטת בית משפט השלום והן על ההוצאות שהוטלו עליה. היא ביקשה לערער לבית המשפט העליון, בין היתר בטענה שהיא אישה קשת יום ולכן לא היה מקום להתנות את הצגת חוות הדעת הנגדית בתשלום הוצאות. דנציגר דחה את הבקשה באומרו, שאין היא מצדיקה גלגול שלישי. "בענייננו גילה בית משפט השלום סבלנות רבה כלפי התנהלותה של המבקשת, עליה מתח ביקורת חריפה, אך לבסוף התנה את הגשת חוות הדעת מטעמה בתשלום הוצאות. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטת בית משפט השלום, וסבורני כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את ערעורה של המבקשת", הוא אומר.