מפעילי חוף רחצה בלתי מוכרז בכנרת ישלמו מיליון שקל להוריהם של שני ילדים שטבעו בעת בילוי בחוף. כך קבע (1.7.12) שופט בית משפט השלום בנצרת,
ערפאת טאהא.
ראניה ועלי ח'לאילה, שהיו בני שבע ו-5.5, טבעו בעת בילוי עם אמם בחניון "רסטל" שבכנרת ביוני 2006, לאחר שנפלו מסירה בה הפליגו עם דודם שטבע אף הוא. ההורים תבעו את החניון ואת המועצה המקומית מגדל, והמשפט התרחב לצדדים שלישיים (ובהם בעלי החניון - אביהו טל וראתב ח'טיב), רביעיים וחמישיים.
ערפאת דחה את טענתם של ח'טיב וטל, כאילו הפעילו חניון בלבד ולא חוף רחצה, וזאת לנוכח העובדות החד-משמעיות שהוצגו בפניו: במקום הוצבו שולחנות, כסאות, מדשאות, שירותים ומקלחות, המבקרים שחו במי הכנרת כדבר שבשגרה, והפעילות במקום הייתה דומה לפעילות המתבצעת בחוף רחצה. ח'טיב וטל גם ידעו שהמבקרים מגיעים כדי לרחוץ בכנרת, הם גבו דמי כניסה לפי מספר האנשים ולא לפי מספר כלי הרכב, ומשרד הפנים התריע בפניהם כבר ב-2003 שהם מפעילים חוף רחצה בלתי חוקי ודרש מהם להפעיל שירותי הצלה.
חושבים שזה חוף מוסדר
ערפאת אומר: "אדם שמגיע לחוף בו מתבצעת פעילות 'חופית' טיפוסית ומפעיל החוף מספק את אותם שירותים (למעט שירותי הצלה) שכל חוף רחצה אחר מספק, כגון מקלחות, מדשאות, שולחנות, כיסאות, שמשיות ועוד, אין פלא שהוא יחשוב כי מדובר בחוף מוסדר לכל דבר ועניין ושיש לו כתובת אליה הוא יכול לפנות, אם וכאשר יאונה לו דבר מה. מבקרי חוף רסטל בכלל והתובעים בפרט, לא לקחו על עצמם אחריות לנזקים העלולים להיגרם להם בעת שהותם בחוף ומבחינתם הם סמכו על כך שמדובר בחוף מוסדר, שמפעילו אמור לשאת באחריות לכל נזק שייגרם להם עקב מחדל או מעשה רשלניים".
עוד קובע ערפאת, כי ח'טיב וטל הפרו את חובת הזהירות בכך שלא מנעו את הרחצה במקום והסתפקו בשלטים בלתי אפקטיביים שהודיעו שהרחצה אסורה. יתרה מזאת: ח'טיב ידע שחלק מהמבקרים הם ערבים שאינם יודעים קרוא וכתוב (כמו אמם של הנספים), ולמרות זאת הסתפק בשילוט. ערפאת קובע שראתב שיקר בעדותו, כאשר טען שהפעיל כריזה שאסרה על הרחצה ואף הסתובב בין הנופשים כדי להזהיר אותם מפני הרחצה.
"לא נתתי אמון בעדותו של ראתב ח'טיב, הוא עשה עלי רושם שלילי ביותר, ולא האמנתי לגרסתו. בהקשר זה יש להוסיף, כי ראתב ח'טיב מסר את עדותו בהתנשאות, ללא טיפת רגישות או אמפטיה לכאבה של התובעת אשר איבדה את שני ילדיה הקטינים מול עיניה, וניסה להפיל את כל האחריות לשכמה של התובעת, תוך התנערות מכל אחריות לנעשה בחניון", הוא מוסיף.
אשם תורם של 30% לאם
ערפאת מטיל אחריות גם על מועצת מגדל והמדינה, אשר ידעו לפחות מאז 2003 על הפעילות במקום ולא עשו דבר כדי למנוע אותה או לכל הפחות לדרוש הפעלת שירותי הצלה. לדבריו, לאחר ששר הפנים הכריז על המקום כאסור לרחצה, הייתה חייבת המדינה לבדוק מה קורה בשטח, ומשלא עשתה זאת - טמנה את ראשה בחול. המועצה חטאה גם בכך שהנפיקה לרסטל רשיון עסק כחניון, למרות שידעה שמדובר בחוף רחצה.
ערפאת קבע, כי מפעילי החניון נושאים ב-60% מהאחריות, המדינה ב-25% ממנה והמועצה - ב-15%. כמו-כן הטיל אשם תורם של 30% על אמם של הילדים, אשר אפשרה להם לעלות על הסירה למרות שידעה שהם ודודם אינם יודעים לשחות ובלא אמצעי הצלה כלשהם. הנתבעים חויבו לשלם 886,000 שקל בתוספת 20% כשכר טירחה.