העליון: איסור הפרסומת חל גם על חברת עו"ד

עורכי דין אינם רשאים לפרסם את עצמם גם במסגרת של חברות בהן התאגדו. כך קובע (12.7.12) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין. הוא דחה את בקשתו של עו"ד אברהם עזריאלנט לערער על הרשעתו בדין משמעתי בעקבות פרסומת של חברת עורכי הדין שבבעלותו. עזריאלנט נדון לשנת השעיה על תנאי, לנזיפה ולקנס של 75,000 שקל. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים דאז ומבקר המדינה כיום, יוסי שפירא, דחה את ערעורו של עזריאלנט על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, וכאמור רובינשטיין דחה את בקשתו לערער לעליון. מעבר להיעדר ההצדקה לדיון בגלגול רביעי, אומר רובינשטיין שהוא מסכים עם פסקי הדין של הערכאות הקודמות. הוא אומר: "הטענה המרכזית מופרכת ומנוגדת, הן ללשון החוק כנתינתו הן לתכליתו; קבלתה תהא משגה שאינו אחראי ואינו הולם. חברת עורכי דין איננה 'כביש עוקף' שבנסיעה בו משוחרר עורך הדין השותף בה מ'חוקי התעבורה' החלים עליו בכביש המרכזי. דבר זה לא ייתכן. נזכיר: מטרתו של התיקון בחוק לשכת עורכי הדין אשר כונן את חברת עורכי הדין, ציין את תועלות התיקון לשם 'ריכוז משאבים וידע, חיסכון בהוצאות מינהליות והפקת תועלת בשטחים רבים'. מטרתה לא הייתה 'כתב שחרור' מאחריות משמעתית. "...טענה מסוג 'אינני אחראי למעשה, שכן אני פועל בכובעי כאורגן של חברה פלונית' לא תישמע מטעם עורך הדין. עורך הדין חייב, כפי שהיה מקדמת דנא, בחובות האתיות ובדין המשמעתי, ללא תלות בהיותו חבר בחברת עורכי דין. כל פירוש אחר משחרר הלכה למעשה את עורכי הדין הפועלים בחברה מן הכפיפות לכללי המשמעת; אין לכך כל הצדקה משפטית או מהותית", קובע רובינשטיין. בהמשך החלטתו משתמש רובינשטיין בדברי המשורר איציק מאנגר כדי להדגים את כוונתו: "והלא אי-אפשר להיתמם, עם כל התחכום והיצירתיות שרצה המבקש לנקוט; חברת עורכי דין, לא כל שכן כזאת הנושאת את שמו של המבקש, אינה יכולה להיות 'מסך רשות נתונה' לעבירות משמעת לבעליה. המשורר היידי איציק מנגר בשירו 'הייתי שנים נע ונד' (שירות ובלדות (תרגום בנימין טנא)) כתב על יהודי העולה ארצה ומבקש לנשק את עפרה, אך אומר 'איך אנשק עפרך? הן אני עפרך, ומי זה נושק את עצמו, רבותי?'".