מינהל הסדרה ואכיפה בתמ"ת חקר ומצא כי בית העסק "פיצוחי גיל" באשקלון פתוח ביום המנוחה השבועית של עובדיו, כאשר אלו עובדים בניגוד ל"חוק שעות עבודה ומנוחה".
עוה"ד חן אביטן, ממשרד התמ"ת, הגיש כתב אישום נגד בעל העסק, אשר הפעיל בחודש אוגוסט 2008 עסק בשם "פיצוחי גיל" באשקלון, שבו הוא עצמו עבד ביום המנוחה השבועית וכן העסיק במקום שני עובדים נוספים, יהודים, ביום שבת.
בעקבות כך יוחסה לנאשם עבירה של איסור העבדה במנוחה שבועית ועבירה של איסור על בעל חנות לסחור בחנותו במנוחה השבועית, עבירות על חוק שעות העבודה ומנוחה. כמו-כן, הואשם הנאשם כי לא ניהל פנקס שעות עבודה כמתחייב מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, ביחס לעובדיו.
במסגרת הדיון בבית הדין טען הנאשם כי אין לייחס לו עבירות שעניינן העסקה ביום המנוחה השבועית משהעסק שבבעלותו נשוא האישומים, פועל במסגרת "ההיתר הכללי להעבדה בבתי אירוח במנוחה שבועית ובשעות נוספות" וכי ניהול פנקס שעות העבודה ומנוחה נמסר ונוהל על-ידי העובדים עצמם ולפיכך, אין לייחס לו עבירה של אי-ניהול פנקס עבודה.
במסגרת הדיונים נבחנה הטענה כי המדובר בבית אוכל. במסגרת העדויות עלה כי בעסק המדובר הציע הנאשם מגוון מוצרים: סיגריות, קפה, גלידות, קרפים, דברי מתיקה שונים, סנדוויצ’ים ארוזים והעסק שימש גם גלידרייה וגם קיוסק. לצורך הכנת הקפה, הקרפים והגלידות, היה במקום מטבח זעיר ומכשיר ביתי להכנת אספרסו. כמו-כן, לרשות הלקוחות יועדו שתי עמדות ישיבה, אחת לאורך הדלפק והשנייה עמדה הכוללת שני שולחנות וכיסאות. העסק שהפעיל הנאשם פעל ברישיון של הרשות המקומית ולפיו סווג המקום בסיווג של בתי קפה. בית הדין התייחס לשאלת פרשנות המונח "בית קפה" שבהיתר הכללי וציין כי נסיבות המקרה מצביעות בעליל על כך שאין מדובר ב"בית אירוח" להאכלה או לינה.
המבחן שנקבע בפסיקה לצורך הבחנה מבדיל בין "מסעדות ובתי קפה המארחים את יושביהם", אשר עליהם חל ההיתר להעסקה בימי מנוחה שבועית, לבתי עסק אחרים אשר בעיקרם פונים לציבור לקוחות המבקש ממכר מסוים. בהתאם למבחן זה, על-אף שלעסק שמפעיל הנאשם מקצת מסממניו של "בית קפה" - מטבח זעיר, שלט הכולל מחירים של גלידות וקרפים המוצעים במקום ועמדת ישיבה - הרי שבמהותו - כפי שמעיד שם העסק "פיצוחי גיל" - מדובר בעסק המציע מגוון רחב של מוצרים ומכוון לאותו ציבור החסר מוצר מסוים, מקבלו ופונה לדרכו.
עוד שם דגש בית הדין לכך שאיסור העבדת עובד בימי המנוחה השבועית, תכליתו ראשית לכל, היא תכלית סוציאלית - מתן יום מנוחה לעובד ולכך שקביעה זו הולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לפיכך, איסור העבדה בימי המנוחה השבועית, כאמור בסעיף 9 לחוק, סויג לענייננו על-פי סעיף 12 לחוק, לגבי מקרים של מתן צרכים חיוניים לפרט בימי המנוחה. לכן, רק הצורך החיוני לפרט דוחה את שבתו של העובד והמדובר בצורך למאכל ולמעון - גם בימי המנוחה השבועית.
בהתייחס לאי-ניהול פנקס רישום שעות, נקבע כי נכון למועד כתב האישום, חודש אוגוסט 2008, לא ניהל הנאשם רישום של שעות עבודה של העובדים מטעמו. הנאשם טען להעברת חובת האישום לעובדיו. טענה שנדחתה מכל וכל. נקבע כי החובה המוטלת על המעביד עצמו ואי-ניהול פנקס שעות עבודה בנימוק כי רישום השעות ניתן לעובדים, אין בה ממש משאין המעביד רשאי להתנער מחובתו שלו, לנהל את רישום שעות העבודה של העובדים ולהעביר חובה זו לידם.
"כמה כסאות או מכשיר להכנת קרפים לא יהפכו עסק לבית אוכל" עו"ד גלי לוי, התובעת הראשית במשרד התמ"ת, בירכה על פסק הדין שמחזק קביעה קודמת של בית הדין הארצי בנושא זה ומרחיב אותה. "אי-אפשר להיאחז בהיתר הכללי ולפרשו באופן מלאכותי על-מנת להעסיק עובדים במנוחה השבועית בניגוד לחוק", אמרה. "הפרקטיקה של העסקה שלא כדין ועיסוק שלא כדין של בעלי קיוסקים במנוחה השבועית שאנו רואים במסגרת תיקי אכיפה צריכה להיפסק ואמירתו הברורה של בית הדין בנושא זה מעבירה את המסר לציבור בעלי העסקים שלא ניתן יהיה באמצעות תוספת של כמה כסאות או מכשיר להכנת קרפים, להפוך עסק לבית אוכל אם במהותו הוא אינו כזה".
בנוסף מציינת התובעת הראשית כי "הועבר מסר ברור במסגרת הפסיקה כי חובותיו של המעסיק לרישום שעות העבודה באופן אותו מתווה המחוקק בתקנות הינן חובות שלו והאחריות לכך היא שלו בלבד ואם לא יעשה כן - יורשע. עובדה זו אומנם ברורה מאליה אולם מעבידים צריכים להפנים כי לא ניתן להטיל את החובה, המוטלת בהוראות החוק על המעביד, על העובדים ובכך לחמוק מהאחריות הפלילית במסגרת החוק".
לדברי מנהל אגף האכיפה בתמ"ת, חזי אופיר: "הפרת החובה למתן מנוחה שבועית פוגעת בזכויות הסוציאליות של העובד ומהווה עבירה. משרדנו אוכף את חוק שעות עבודה ומנוחה לפי מהותו ובהתאם להוראות החוק. במסגרת אכיפת החוק לא ניתן למעבידים לחמוק ממילוי הוראות החוק בטענות שהם נופלים לגדר היתרים כלליים שבפועל לא זה המצב".
