החשש מפני ממזרות גובר על הרצון לחשוף בפני ילד את זהות אביו. אין להכריז על אדם כאביו של ילד, ולו לצורכי מזונות, אם הדבר יגרום לחשש שייקבע שהילד ממזר. כך קובע (16.7.12) שופט בית המשפט למשפחה בכפר סבא,
צבי ויצמן.
אישה ביקשה מבית המשפט לקבוע שגבר מסוים, עימו היה לה קשר רומנטי בזמן נישואיה, הוא אביה של בנה. הגבר הכחיש זאת, והאפוטרופסית שמינה ויצמן לילד ביקשה להימנע מהכרזה כזו מחשש שהדבר יגרום לממזרותו של הילד. ויצמן דן בשתי שאלות: האם ניתן לבחון את שאלת האבהות גם ללא בדיקת רקמות (לאחר שחוק מידע גנטי אסר לבצע בדיקה שכזו אם היא עלולה להביא לממזרות), והאם ניתן לדון בנפרד בשאלת האבהות לצורכי מזונות בלבד. ויצמן עונה על שתי השאלות בשלילה.
בנושא הראשון סוקר ויצמן באריכות את בעיית הממזרות ומביא שורה של פסקי דין שנתנו תשובות סותרות לשאלת השימוש באמצעים שאינם בדיקת רקמות. מסקנתו היא, כי בראש ובראשונה יש להכריע על-פי טובת הקטין, וברור שכוונת המחוקק בחוק מידע גנטי הייתה "כי על דרך הכלל מניעת הטלת כתם הממזרות על הקטין היא טובתו הראשונה במעלה ועדיפה היא על טובתו בחשיפת זהות אביו הביולוגי".
לדברי ויצמן, "אך ורק כאשר תימצא נסיבה מיוחדת החורגת מעצם הנזק הכללי הנגרם לכל קטין, מטבעם של דברים, בשל אי ידיעת זהות אביו הביולוגי, או אז ייוותר פתח לשיקול דעתו של בית המשפט בבדיקת שאלת האבהות בדרכים שונות". נסיבות כאלו, אומר ויצמן, הן למשל כאשר מצבו הנפשי של הקטין קשה ביותר בשל אי ידיעת זהות אביו וכאשר מוכח שהדבר גורם לו נזק משמעותי וחריג.
אזהרתו של הרב עמאר ויצמן מדגיש, כי כיום מציאות בה ילדים גדלים במשפחה חד-הורית אינה יוצאת דופן, וההמלצות של ועדת מור-יוסף בנושא פונדקאות שפורסמו לפני חודשיים אף מרחיבות את מעגל המקרים בהם ילדים אינם יודעים מי אבותיהם. ואילו במקרה הנדון, הוברר שמדובר בקטין הגדל בצורה תקינה וללא בעיות מיוחדות בתיפקודו בשל אי ידיעת זהות אביו. עוד מציין ויצמן, כי האב-הנטען הבהיר שלא יעמוד בקשר עם הילד גם אם ייקבע שהוא בנו.
בנוגע להכרזת אבהות רק לצורכי מזונות אומר ויצמן, כי ביקש לקבל את חוות דעתו של הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב
שלמה עמאר. חוות הדעת קבעה באופן חד-משמעי, כי אם תתקבל תביעת האישה - ייסגרו כל האפשרויות להתיר בעתיד את הילד מכבלי הממזרות. לדעת
הרב עמאר, אין לדון כלל בתביעה, שכן האם אינה מבינה את משמעות תביעתה ואת ההשלכות החמורות שיש לה לגבי בנה.
ויצמן קובע: "גם דיון אגב גררא בענייני הורותו של הקטין עלול להביא להטלת כתם בייחוסו של הקטין", בעצם קיומו של הדיון. לאור דבריו של הרב עמאר, הוא מוסיף, ברור שאין לקיים דיון כזה וזאת שוב מתוך ראיית טובתו של הקטין. ויצמן מציין, כי הוא מכיר בכך שהאם זקוקה לתמיכתו של האב-הנטען, אך נראה שהיא מצליחה בתושייתה לגדל את בנה לתפארת מבלי שיחסר לו דבר.
