מר גורלם של עורכי הדין

אם להאמין לשופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם קליין, מקצוע עריכת הדין הוא מהקשים ביותר על פני כדור הארץ. בדחותו תביעה של לקוח נגד עורכת דינו, הקדיש קליין עמוד אחד מבין שלושת עמודי פסק הדין להסבר מדוע - כלשון המשפט הפותח - "מקצוע עריכת הדין הוא מן הקשים שבמקצועות החופשיים". "עורך הדין", מסביר קליין, "בניגוד לבעלי מקצוע אחרים, נאלץ להתמודד בד-בבד במיני חזיתות רבות כנגד יריבים רבים". הראשון שבהם הוא הצד שכנגד, הסבור לעיתים קרובות שעורך דינו של יריבו - ולא יריבו עצמו - הוא האשם האמיתי בסכסוך ביניהם. השני הוא בא-כוחו של הצד שכנגד, הנדרש בידי לקוחו להיות גלדיאטור ולפעמים נאלץ לפעול על-פי הקו שמותווה לו בידי הלקוח. היריב השלישי, ממשיך קליין בגילוי לב, הוא בית המשפט. עורך הדין מוצא עצמו לעיתים מקבל הערות מהשופט ואף מגיע לעימותים איתו, מצבים "אשר לא פעם נגרמים מעומס העבודה המוטל על השופטים". ולבסוף, לא יכול עורך הדין לנוח על זרי הדפנה, שכן לעיתים מסרב לקוחו לשלם את השכר עליו הוסכם ו"אף מטיח בעורך הדין האשמות והטחות שלרוב הן חסרות שחר". וקליין מסכם באנחה: "אכן מקצוע קשה מקצוע עריכת הדין". הדברים נאמרו אגב דחיית תביעתו של עוזי צפדיה נגד עו"ד גנת גינזבורג, שייצגה אותו בשני תיקים. צפדיה העלה טענות רבות על רשלנות מקצועית, גביית כספים עודפים ועוד. קליין אומר, כי מאחר שצפדיה לא היה מיוצג בהליך שלפניו, הוא טרח וחיטט בתיקים להם התייחס צפדיה, עיין בכתבי הטענות, בפרוטוקולים וביתר המסמכים - ולא מצאתי כל דופי בהתנהלותה של גינזבורג. בשורה התחתונה, חייב קליין את צפדיה בתשלום הוצאות בסך 1,000 שקל.