מדי פעם יוצא לנו לכתוב על עורכי הדין המצדיקים את השם הלא-טוב (אם להיות עדינים) שיוצא למקצועם. גם אם הללו מהווים מיעוט קטן, ידוע שאין צורך ביותר מדי פירות רקובים כדי לגרום לארגז כולו להסריח. עו"ד אחיאל הלוי, לפחות לפי פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מצטרף לאותה רשימה.
הלוי מצוי מאז 2007 בסכסוך מר עם רחל הקרי, שכנתו לבניין ולקומה ברמת גן. הסכסוך הגיע עד כדי כך שהלוי הגיש תלונה למשטרה נגד הקרי (אשר הגיעה לפישור ובוטלה), ואילו הקרי הגישה נגד הלוי שתי תלונות ללשכת עורכי הדין (אשר נגנזו). הלוי דרדר את היחסים עוד דרגה, כאשר הגיש נגד הקרי תביעת לשון הרע בסך 50,000 שקל. טענתו: הקרי הוציאה את דיבתו רעה באוזני שלושה אנשים ובתלונותיה ללשכה.
תלונותיה של הקרי ללשכה אכן היו חריפות. בתלונה הראשונה טענה, כי הלוי הגיש נגד למשטרת ישראל תלונה שהיא "עלילת שווא הוצאת דיבה" וכי הוא "מנצל בציניות את מעמדו כעו"ד כל האמצעים כשרים מותר מבחינתו להעליל עלילות שקר", ולבסוף כתבה: "עו"ד הלוי מבזה את החוק". בתלונה השנייה טענה הקרי, כי הלוי "סיפר במשטרה שקרים, תפר עלי תיק: חטא בעלילות שקר" ובהמשך: "הוא שקר והוליך שולל את פקחי העירייה... הסתבר שזה דפוס התנהגותי של אחיאל הלוי לאיים להמציא דברים שלא היו ולא נבראו".
"מוטב היה לולא זומנה" שופט בית משפט השלום בתל אביב, אילן רונן, דחה (16.7.12) את התביעה תוך שהוא אינו חושך את שבטו מהלוי. על התלונות ללשכה הוא אומר, כי הן הוגשו
בתום לב ולכן עומדת להקרי ההגנה הקבועה בחוק משום שהתלוננה בפני הגוף הרלוונטי. לדבריו, הקרי - אישה קשת יום - סברה שתוכל להתמודד מול הלוי במסלול התלונות ללשכה, אשר אינן מצריכות הוצאות. היא אכן משוכנעת, הוסיף רונן, שהלוי גמר אומר לפגוע בה ומעליל עליה.
ומה בנוגע לאמירות בעל-פה? העדים שהביא הלוי עצמו, קובע רונן, לא סייעו לו. במיוחד הוא מותח ביקורת על זימונה של חנה הקרי, אחותה של השכנה המתגוררת עימה: "מדובר בקשישה אשר דבריה מבולבלים ולא ברורים כלל. קשה היה לשמוע את עדותה של גב' הקרי, מוטב היה לולא זומנה כלל, שכן ניכר היה עד כמה קשה עליה הסיטואציה של מתן העדות". לכל היותר, אומר רונן, תינתה הקרי את מצבה בפני כמה אנשים הקרובים אליה; זו איננה לשון הרע.
"שפה בוטה, גסה ממש" לרונן היו כמה מילים חריפות במיוחד על התנהגותו של הלוי. בעוד את הקרי הוא מצא כעדה אמינה, הרי ש"התרשמותי מעדות התובע הייתה הפוכה ושלילית ותאמה את גישתו מתחילת ההליך. כבר בכתב התביעה מצא התובע משום מה לנכון לנסות ולקשור בין המעשים שהוא מייחס לנתבעת, אותו סכסוך שכנים, לכך שהנתבעת הינה 'רווקה בת 47 ללא ילדים' (כך!). במהלך עדותו של התובע נאלץ בית המשפט לקטוע את הדיון וליתן החלטה חריגה באשר להתנהגות התובע כעד. גם זימונה של גב' רחל הקרי לעדות וההתעקשות לחקור אותה, למרות שברור היה לעיני כל עד כמה לא ראוי הדבר נוכח מצבה, איננו לזכות התובע".
למה מתכוון רונן? עיון בפרוטוקול התיק נותן את התשובה, בהחלטה שהכתיב: "בניסיון לקטוע ויכוח מיותר בין העד [הלוי] לבא כוח הנתבעת, פנה אלי העד בתנועת ידיים אשר נחזית על פניה להיות תנועת ידיים מזלזלת, שאין מקומה באולם בית המשפט כלל, ובוודאי שאין מקומה כלפי המותב היושב בדין. דברים אלה, מוטב לא התרחשו מאשר התרחשו, והעד, התובע, מתבקש להשיב לשאלות המופנות אליו ולא לקטוע את בית המשפט". לזכותו של הלוי יש לומר, כי בסיומו של הדיון (לאחר לפחות חצי שעה) הוא התנצל.
רונן לא הסתפק באמירות תיאורטיות, ושוב נקט בלשון יוצאת דופן בחריפותה: "בקביעת ההוצאות אשר יש להשית על התובע בדחיית התביעה, יש מקום להתחשב בשפה הבוטה, הגסה ממש, בה נקט התובע בהגשת התביעה, כאשר הוא מנסה לקשור בין מצבה האישי של הנתבעת ליחסה לו ולילדיו. אף התארכות הדיון תילקח בחשבון וכך גם התעקשותו של התובע לזמן לעדות את אחותה של הנתבעת, קשישה אשר על פני הדברים ניכר שאיננה בקו הבריאות ודבריה סתומים. זימון זה היה מיותר והסב עוגמת נפש מיותרת לחלוטין לעדה ולנתבעת, אחותה. התנהגות זו וההליכים בהם נקטו התובע ובני משפחתו (תלונה למשטרה, תביעה למניעת הטרדה ותביעה זו) אכן תומכים בטענות הנתבעת לפיהן התחושה היא שהתובע מנצל את השכלתו כעו"ד באופן המקל עליו נקיטת הליכים כלפי הנתבעת". התוצאה: הלוי ישלם להקרי 15,000 שקל.
