מקנאים ברווקים? אין צורך. מתברר שגברים למעשה מאושרים יותר אחרי הנישואים מאשר לו היו נשארים רווקים. כך מגלים לנו חוקרים מאוניברסיטת מישיגן.
המחקר שערכו כלל 1,366 איש שלא היו נשואים לפני שהצטרפו למחקר, התחתנו בנקודה כלשהי במהלכו ונשארו נשואים. החוקרים השוו את המשתתפים לקבוצת ביקורת שהייתה דומה ברמה הדמוגרפית בכל דרך אחרת מלבד בסטטוס המשפחתי.
התוצאה: אנשים, בממוצע, אינם מאושרים יותר לאחר הנישואים בהשוואה לתקופה לפני שנישאו, אך הם מאושרים יותר ממה שהיו אם היו נשארים רווקים. כך כתבו החוקרים.
שותפות רומנטית ארוכת-טווח היא כפי הנראה המנגנון העומד מאחורי הממצאים. החוקרים סבורים כי הדבר קשור לנישואים עצמם - העובדה שעומדים מתחת לחופה ושוברים את הכוס.
אושר במסגרת חיי נישואים לא תמיד מרגש כמו ביום ההיכרות עצמה, משום שכפי שמחקרים הוכיחו, לאנשים רבים יש רמה בסיסית של אושר שהם נוטים לחזור אליה לאחר אירוע חיובי בחיים.
במהלך התקופה הראשונית והרומנטית, אנו נהנים מחוויות גדולות ומהנות מסוגים שונים, הגורמות לעלייה ברמות הדופמין, להתעוררות אזורים מסוימים במוח הקשורים לגמול - אפילו לאופוריה - כמו למוטיבציה לחפש ולחזור שוב ושוב לאותו מקור כדי לקבל עוד ממנו. לאחר הנישואים, כשסערת הרגשות נרגעת, פרצי הדופמין הגדולים הולכים ופוחתים, מה שתורם לפעמים לתחושה של אכזבה.
היכולת להגיע לציפיות שוות של שני בני הזוג קשורה לתיאוריית ההתקשרות (תיאוריה פסיכולוגית התפתחותית הטוענת כי בנפש הפעוט טבוע צורך ראשוני ופנימי, להתקשרות עם דמות מטפלת לצורך הגנה וקרבה) ולעבודה משותפת. רק מעט מעל מחצית מהאמריקנים נמצאים תחת הקטגוריה של התקשרות "בריאה", אר 45% מתאימים לקטגוריה של סגנון תקשורת חסר ביטחון, המתבטא בתחושות חרדה וחיפוש אחר נחמה. או רצון לצמצם או להימנע לגמרי מניהול מערכת יחסים.
ברגע שאדם מודע לגבי סגנון ההתקשורת שלו והבעייתיות שבו במידה שקיימת, הוא יוכל להבין את סגנון ההתקשורת של בן או בת הזוג בצורה ברורה יותר.