ישראל היום: מוזס משחק בעובדי ידיעות

בישראל היום דוחים האשמות מצד בכיר אנונימי בקבוצת ידיעות אחרונות, שהאשים את החינמון בגרימת הפיטורים בקבוצת ידיעות. "חבל על עובדי ידיעות אחרונות, שמוצאים עצמם כלי-משחק בידי נוני מוזס ואנשיו, המזילים דמעות תנין בניסיון למצוא אחראים לכישלונותיהם. ידיעות אחרונות הוא האחרון שיכול להטיף מוסר, ערכים או יושר בתחום העיתונאי וגם העסקי", נאמר בתגובת ישראל היום. ישראל היום מציין כי ירידת התפוצה והחשיפה של ידיעות אחרונות, מעריב והארץ החלו כבר בתחילת שנות ה-2000, הרבה לפני שישראל היום יצא לאור. כך גם לגבי ירידת הרווחים: הפעם האחרונה שבה דיווח מעריב לבורסה על רווח לעיתון הייתה ב-2004, ומאז עבר העיתון להפסדים של עשרות מיליוני שקלים בשנה, ואף יותר, וההפסדים הולכים ומעמיקים. עד כה, ציינו, לפי דיווחי מעריב לבורסה, הם מסתכמים ביותר מחצי מיליארד שקל. מנגד, ישראל היום יצא לאור לראשונה ב-30 ביולי 2007, לפני חמש שנים בדיוק, ולדברי אנשיו הוא הציע לקוראים אלטרנטיבה ציונית, ישראלית ופטריוטית, בניגוד לקו המאפיין את כלי התקשורת האחרים - ולכן הצליח, ויצליח. "ישראל היום אימץ מודל עסקי שונה ממה שהיה נהוג בעיתונות הכתובה עד להופעתו, וזאת לנוכח ריבוי אמצעי המדיה ובעיקר בניו-מדיה המציעים לקוראים תכנים ללא תשלום. המודל של ישראל היום מוכיח את עצמו משנה לשנה והוא מאומץ כיום בחלקו גם על-ידי העתונים האחרים בארץ", נאמר בתגובת העיתון. עוד מוסיפים בישראל היום, כי הקמתו הכניסה תנופה חדשה לתחום העיתונות המודפסת, יצרה מאות מקומות עבודה חדשים ובניגוד למגמת הירידה בקריאת עתונים בעולם הגדילה את סך כל קוראי העיתונות המודפסת בישראל. "כניסתו של ישראל היום לתחרות גם הביאה לכך, שמשקיעים נוספים הזרימו כסף לשוק התקשורת, הן למעריב והן להארץ. הדפסת ישראל היום הזרימה גם היא כסף לתחום הדפוס. אולם העובדות הן, לפי 5 סקרי טי-ג'י-איי רצופים, שהציבור מעדיף את ישראל היום, שכבר שנתיים וחצי מוביל בתחום כעיתון הנקרא ביותר בישראל. ידיעות אחרונות מפיץ יותר מ-100 אלף עותקי חינם, מעריב מפיץ גם הוא עותקי חינם - ובכל-זאת, לפי סקר טי-ג'י-איי האחרון, שפורסם רק בשבוע שעבר, ישראל היום מוביל על פני כולם". בישראל היום ממליצים לידיעות אחרונות, למעריב ולדומיהם לבדוק את מעשיהם ומחדליהם, לשאול את עצמם כיצד איבדו במו-ידיהם מאות מיליוני שקלים (במקרה של מעריב - בכסף שמקורו בחברות ציבוריות), ולהפסיק לחפש את אשמת כישלונם במקומות אחרים.