נשים וילדים קודם? במציאות, הנשים והילדים הם האחרונים. לפחות על בסיס מחקר שבחן אסונות באוניות מהמאה ה-19 ועד היום.
"נשים וילדים קודם", הוא משפט שאינו יותר ממיתוס, והתנהגות בני האדם במצבים של חיים או מוות מתאימה יותר, לדעת החוקרים, לתיאור של "כל אדם לעצמו".
"נשים וילדים קודם" הוא פרוטוקול אסונות ותיק, במיוחד במצבים של טביעת אוניות, והוא שנוי במחלוקת לפחות מאה שנה אם לא יותר. הספקות לגבי כשרותו התעוררו בבריטניה לאחר טביעת הטיטניק כשעלתה השאלה האם לנשים מגיע יחס מיוחד בשעה שהסופרג'יסטיות (דוגלות בהרחבת זכויות הנשים, תומכות בתנועה הסופרג'יסטית) דרשו שוויון זכויות בין המינים.
מחקר שנעשה בשנת 2010 הראה כי נשים נוטות יותר לשרוד טביעה של ספינה אם הספינה שוקעת לאט, דבר המאפשר לעדיפות לנשים ולילדים להצדיק את עצמה. המחקר החדש בדק מספר גדול יותר של אסונות בים והשתמש בממצאים שעלו כדי לסתור את הרעיון.
החוקרים בחנו 16 אסונות של ספינות משנת 1852 (כשספינה בריטית עלתה על שרטון באוקיינוס ההודי וגרמה למותם של 365 איש) ועד שנת 2011 (כשספינת תענוגות רוסית טבעה ליד רוסיה וגרמה למותם של 111 איש). האסון המפורסם ביותר - טביעתה של הטיטניק בשנת 1912, נכלל גם הוא בסטטיסטיקות, יחד עם ה"מתמודדת" השנייה הגדולה - ספינת לוסיטניה, שטבעה בשנת 1915 בגלל תקיפה של גרמניה.
לבוש מגביל והיעדר כישורי שחייה הטיטניק הייתה יוצאת דופן משום שמספר הנשים ששרדו היה גבוה פי שלושה מזה של הגברים. בסך-הכל, הם גילו, נשים היו בסבירות נמוכה מ-50% לשרוד אסונות של טבעית ספינות. ילדים היו עוד פחות ברי-מזל.
עורכי המחקר התייחסו במיוחד לבריטים וציינו כי שם היו הנשים במצב גרוע הרבה יותר ביחס לגברים, ממצא שעומד בניגוד לדעה כי הגברים הבריטים אבירים יותר מגברים במדינות אחרות.
המחקר פורסם במהדורה המקוונת של Proceedings of the National Academy of Sciences.
האם נשים בסבירות גבוהה יותר להישאר בחדרן במהלך אסון או שהן נוטות פחות למהר ולהשיג חגורות הצלה? החוקרים אינם בטוחים בזאת, למרות שלבוש מגביל והיעדר כישורי שחייה היו יכולים להשפיע על הישרדות הנשים עד לאחרונה.
החוקרים מאמינים כי חשוב להבין כיצד אנשים מתנהגים במצבים של חיים או מוות. מחקרים שעוסקים בהתנהגות תחת מצבים של לחץ וסכנה אינם רבים והם יכולים לסייע בתחום הספנות לדוגמה.
מומחים שהגיבו לממצאי המחקר טענו כי אינו מספק כל תובנה או תשובה לגבי התנהגות של אנשים במצבים של טביעה. לדעתם, דפוסים אישיים משחקים תפקיד, כמו גם התגובה ללחץ. שאלת המפתח, עליה המחקר לא ענה, היא אלו אנשים יבחרו לעזור לאחרים במקום להציל את עצמם ומדוע הם עושים זאת. לדוגמה, לאחר אסון התאומים נשמעו אינסוף סיפורים על עזרה לאחרים במחיר קיצוני.
לדברי עורכי המחקר, התכתיבים הביולוגיים והמחקר הנוכחי מראים כי גברים שהם אבות יתמכו ברעיון של "נשים וילדים קודם", בעוד שגברים ונשים שאינם הורים יחשבו קודם כל על עצמם. האינסטינקטים של גבר שאשתו וילדיו על הספינה יהיו להציל אותם תחילה. ככל שמספר הגנים אותם הוא חולק עם אחרים קטן יותר כך קטנה יותר גם הסבירות שיעזור להם.
