מאבטחי השרים המועסקים בחברת השמירה מיקוד הפסיקו (יום ד', 1.8.12) את שביתתם, ובעקבות זאת התיר בית הדין הארצי לעבודה לפרסם את החלטתו שאפשרה את קיומה.
חברת מיקוד מעסיקה 665 מאבטחי שרים, למעלה משליש מהם הצטרפו להסתדרות העובדים הלאומית וזו הפכה לארגון היציג שלהם. בפברואר השנה הודיעה ההסתדרות הלאומית על כוונת המאבטחים לשבות בשל שורה של עילות: החלת תנאי עבודה חדשים באופן חד-צדדי, אי-הצגת תנאי העבודה למאבטחים, העסקתם בשעות עבודה רבות בניגוד לחוק, אי-מתן תוספות שכר, קליטת מאבטחים חדשים בתנאים נחותים ושינוי חד-צדדי של נוהלי העבודה.
בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים התיר בחודש יוני למאבטחים לשבות ואף התיר לפרסם את החלטתו. ואולם, בית הדין הארצי החליט באותו חודש שלא לפרסם את החלטתו בערעורה של חברת מיקוד, אשר נדחה ולפיכך התירה אף היא למאבטחים לשבות. זאת, מתוך חשש שפרסום השביתה ופרטיה יפגע בבטחון המדינה. רק לאחר שהשביתה הושעתה, התירה הנשיאה
נילי ארד את פרסום ההחלטה.
ארד קבעה, כי למאבטחי השרים יש זכות לשבות: "מלכתחילה היו מאבטחי השרים עובדי שירות הביטחון הכללי וככאלה חל עליהם האיסור להתאגד ולשבות. איסור זה נמוג מאליו, משעה שהמדינה החליטה על הפרטת השירות שניתן על ידם ועל קבלת שירותי אבטחת השרים כ'משתמשת' משהועברו לעבודה במסגרת חברות פרטיות, זוכות במכרזים שפרסמה המדינה מעת לעת. במצב דברים זה, של מערכת העסקה משולשת, לא חל על מאבטחי השרים איסור להתארגן ולנקוט באמצעים ארגוניים, לרבות מימוש זכות היסוד החוקתית לשביתה".
עוד קבעה ארד, כי מטרות השביתה הן לגיטימיות, וכי הגישור שנערך בפני שופט בית המשפט העליון בדימוס, פרופ'
יצחק זמיר, לא עלה יפה ולכן קמה הזכות לשבות. עם זאת, הוסיפה ארד, "על ההסתדרות הלאומית ומאבטחי השרים חלה אחריות ציבורית מוגברת בכל הנוגע למידתיות השביתה ולהתחשבות בצרכיהם הביטחוניים של השרים".
ארד דחתה את גישתה של המדינה, לפיה רשאים המאבטחים לשבות אך ורק בתפקידי "המעטפת" שלהם, שאינם נוגעים למילוי המשימה של אבטחת השרים משך כל שעות היממה, בארץ ובחו"ל. לדבריה, "גישה כוללנית זו של המדינה אינה מקובלת עלינו. משמעותה, הלכה למעשה, היא שלילת זכות השביתה של מאבטחי השרים מכל וכל, והעמדתה בקרן זווית. לכך אין להסכים". ארד קיבלה את מתכונת השביתה שהציעה ההסתדרות הלאומית, ואשר עודנה אסורה בפרסום.
