הרחבת דירה חייבת להיות בצמידות לדירה המורחבת. הרחבה שאינה צמודה היא בנייה ברכוש המשותף ומצריכה את הסכמת כל בעלי הדירות בבניין. כך קובע (יום ה', 2.8.12) בית המשפט העליון.
השופט
עוזי פוגלמן דן בשאלה האם בניית מחסן בשטח משותף והצמדתו לדירה פלונית, שאיננה בסמיכות פיסית אליו, יכולה להיחשב כהרחבה - שלצורך ביצועה די בהסכמת רוב בעלי הדירות בבניין. תשובתו היא שלילית, וזאת לנוכח פרשנות סעיף 71ב לחוק המקרקעין הדן בהרחבת דירה.
"המטרה שאותה ביקש המחוקק להגשים באמצעות דבר החקיקה הייתה להקל על מצוקת הדיור ולאפשר ניצול יעיל יותר של הקרקע על-ידי הרחבת הדירות. זאת באמצעות הפחתת כוחו של המיעוט, ונטילת 'זכות הווטו' שלו באשר להחלטות הנוגעות לרכוש המשותף שעניינן הרחבת דירה", מסביר פוגלמן. "הדרישה לסמיכות פיסית בין הדירה לבין הבנייה שעתידה להרחיב אותה היא להשקפתי נקודת האיזון הנכונה, ומביאה לפרשנות שיש בה כדי להגשים את עיקר תכליתו של התיקון (הקלת צפיפות הדיור), תוך מזעור הפגיעה בזכויות הקניין של המיעוט ברכוש המשותף".
השופט
יצחק עמית, אשר הצטרף לדעתו של פוגלמן, צירף נימוק משל עצמו. לדבריו, קבלת העמדה לפיה ניתן לבצע הרחבה גם שלא בצמידות לדירה המורחבת, "משמעה כי הלכה למעשה, ניתן יהיה להכשיר הוצאת חלקים מהרכוש המשותף לשם בנייה בכל תחומי הרכוש המשותף בבניין - אם בחצר ואם בגג ואם בחניון או החנייה בבניין - ברוב של 3/4 רבעים, בטענה כי הבנייה מהווה הרחבה של הדירה. בכך נמצאת הופך את החריג לכלל, ומאפשר לבעלים של הדירה בקומת הקרקע לבנות מחסן על הגג המהווה רכוש משותף, מבלי להידרש להסכמת כל בעלי הדירות. תוצאה זו נוגדת את כוונת המחוקק והיא עלולה לרוקן מתוכן את הכלל לפיו נדרשת הסכמת כל בעלי הדירות לבנייה על הרכוש המשותף".
ביהמ"ש העליון דחה את ערעורם של דוד והדס עטייה על החלטות בתי המשפט השלום והמחוזי בירושלים, אשר מנעו מהם לבנות מחסן בבית ברחוב ברוריה בעיר בלא קבלת הסכמת כל בעלי הדירות. עטייה טענו שמדובר בהרחבה אשר קיבלה את הסכמת רוב בעלי הדירות, אך שלוש הערכאות קיבלו את עמדת שכניהם ליאור ומלי שגיא לפיה מדובר בבנייה ולא בהרחבה. עטייה חויבו בעליון בהוצאות של 25,000 שקל. את עטייה ייצג עו"ד יעקב אריה, ואת שגיא - עו"ד אסף בוטח.