מפמ"ר האזרחות פוטר מתפקידו

"לפני כארבע שנים החלטתי להתמודד על תפקיד מפמ"ר אזרחות ומנהל המטה לחינוך אזרחי, וזאת לאחר התלבטויות לא פשוטות. הבחירה בשירות הציבורי כאפיק פעולה, על-אף האופציות באקדמיה ובהוראה, נראתה לי כמעשה הנכון, כאקט של ציונות ומחויבות למדינה ולחברה בה אני חי. באתי אליכם עם ברק בעיניים, וזכיתי מכם לגיבוי, שיתוף פעולה ותמיכה, וכך גם מעמיתיי הרבים במזכירות הפדגוגית ובמשרד בכלל וכן בקרב אנשי עמותות, ארגונים ואנשי אקדמיה רבים. כולכם יודעים עד כמה אהבתי את עבודתי, השקעתי בה ממרצי ומזמני עד בלי די, הייתי מחויב באופן מלא למערכת, ואף זכינו יחד להצלחות לא מבוטלות: המעבר מיחידת לימוד אחת לשתי יחידות לימוד, הכנסתה והטמעתה של "מטלת הביצוע" - גולת הכותרת של החינוך לאזרחות פעילה (על-אף הקשיים הרבים שהיו ועודם מנת חלקנו), עידכונים בתוכנית הלימודים אזרחות והכנסתם של חומרי למידה חדשים, עבודה משמעותית ומקיפה בנושא של חינוך לחיים משותפים – בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילוניים. לא חששנו לגעת בנקודות הכואבות והשסועות של החברה הישראלית, וזאת כיוון שהתפיסה החינוכית והפדגוגית שלנו מטרתה לאחות ולהכיל, ולא לפלג ולהעליל. זה היה סוד כוחנו ועוצמתנו – הידיעה שמי שבא מתוך אמת ואמון, מסוגל להכיל קשיים ולבטים, גם של השונים ממנו. זהו סוד קסמו של מקצוע האזרחות. לצערי, ברמה האישית לא כולם היו מסוגלים להכיל את המורכבות הזו, והחיצים של אנשים מסוימים בצמרת כוונו אלי. בשנתיים האחרונות התנהל נגדי מחוץ למשרד מסע השמצות מתוזמר היטב (על פסגת ההשמצות, שפורסמו בעיתון מסוים לפני כחצי שנה , אף הגשתי תביעת דיבה, בעזרת הסיוע המשפטי של ארגון המורים). גורמים הזויים ומיליטנטיים, שאינם חיים את הנעשה בשטח החינוכי, וששמו להם למטרה לסיים את תפקידי נקטו בכל צעד אפשרי על-מנת לצבוע בצבעים פוליטיים את עבודתנו החינוכית, מתוך ניסיון להשחיר את פניי – אך בעצם התכוונו להשחיר את פני כולנו – האמונים על החינוך לאזרחות. לצערי, פעמים רבות סבלתי מהעדר גיבוי מספק של המשרד כנגד המתקפות האישיות כנגדי. אני יכול להישיר מבט בראי ולדעת כי עשיתי כל מה שעשיתי מתוך תפיסה ממלכתית , מקצועית ואחראית. בדרכו של כל אחד ניתן למצוא פגמים וטעויות (ואף הודיתי בטעויות שהיו לאורך הדרך), אך כעת אנו מביטים על המכלול ולא על היוצאים מן הכלל. המהות שזכיתי להוביל יחד אתכם היא נכונה בעיני – חינוך לאחריות לתיקון החברה מתוך ראייה מורכבת שיש בה מקום להרבה שאלות והתלבטויות, ואין זה משנה מה יכתבו עליה המלעיזים או מה יחשבו עליה חלק מהממונים. העובדה היא שהגעתי ליחסי אמון מצוינים עם החולקים עליי "לשם שמים" וידענו לנהל את המחלוקות בצורה מכובדת ועניינית – שותפיי היו במגזר הדתי-לאומי, כמו במגזר הערבי, בצפון ובדרום כמו במרכז, בחינוך הרגיל כמו בחינוך המיוחד, וכולכם עדיי כי פעלתי לשם שמים ולטובת המדינה. כפי שאמרתי הערב בשיחתי עם מנכ"לית המשרד, יש בי אכזבה רבה מאד מהדרך בה נוהלו הדברים לגביי, והתוצאה נדמית בעיני לסטירת לחי לכולנו. הטענות נגדי הן זווית אחת צרה במכלול התפקוד שלי לאורך ארבע שנים , שנופחה מעבר לכל פרופורציה. נגרם כאן עוול אישי קשה לי, אך יותר מכך זהו עוול ציבורי לכולנו כאזרחי המדינה ודורשי טובתה וטובת המערכת הציבורית שלה. מסתבר שההישגים הרבים שבאו בזכות כוונות טהורות, אמירה מקצועית, עבודה מאומצת, יושרה ואמון בכם ובמורים – אינם מספיקים . נדמה לי כי איש מבין אנשי המקצוע שהכירו מקרוב את עבודתי (מורים, מנהלים, מפקחים, ראשי אגפים ומנהלי מחוזות) לא יכול להסכים עם התוצאה, אך זו דרכן של מערכות גדולות, כאשר לחצים חיצוניים משפיעים גם הם על קבלת ההחלטות. אני כואב על כך שהמסקנה עלולה להיות ייאוש מהמערכת, אשר יקָרה לכולנו, ומקווה כי משבר האמון הזה במהרה ייפתר. גם אם נגזר עליי לעזוב, אני עושה זאת בגו זקוף ובראש מורם. אני מאמין בצדקת הדרך היהודית-דמוקרטית המשותפת בה צעדנו יחד. אני מודה על לכם על כל התמיכה והעידוד, שהיו כה חשובים לי בתקופה סוערת זו, ובאו ממקום של אמונה אמיתית בצדקת הדרך. אין לי ספק כי מאות מורים מכל המגזרים שחתמו על מכתבי התמיכה וחלקם גם יצאו לפעול - וכל זאת בימי החופש הגדול – לא עשו זאת בגלל חיבה אישית כלפיי, אלא מתוך תחושה שגורלו של המקצוע שלנו מונח על הכף. אני מודה גם לתמיכתם של חבריי המפמ"רים והמפקחים האחרים במערכת, של ארגון המורים, ושל כל המכלול הגדול של האנשים העוסקים בחינוך אזרחי. התשבוחות ששמעתי בחודשים האחרונים על התקדמות החינוך לאזרחות בשנים האחרונות הראו לי עד כמה הפעילויות הרבות שעשינו היו משמעותיות וחשובות, ואני בטוח שכולכם תמשיכו בהן ביתר שאת. בברכה, אדר כהן מפמ"ר אזרחות ומנהל המטה לחינוך אזרחי"

למרות שכבר דנה בכך, תקיים ועדת החינוך דיון חוזר בנושא אדר כהן. את הדיון זימנה היו"ר עינת וילף. ח"כ וילף מבקשת לשמוע ממשרד החינוך את מלוא השיקולים שהביאו לפיטורים. למרות שאין חובה חוקית לנהוג כן, היא טוענת כי ראוי היה להמתין כדי שקולם של מורי האזרחות יישמע קודם להחלטה.