רצוי אומנם שפעולות גבייה מטעם המדינה ייעשו בין 7 בבוקר ל-10 בערב, אך בנסיבות יוצאות-דופן רשאים קבלני הגבייה מטעם המדינה לפעול גם בשעות שאינן שגרתיות. כך קובע (26.7.12) שופט בית משפט השלום בתל אביב, רונן אילן.
רמה ואורי זילבר נמנעו במשך 3.5 שנים מתשלום שני דוחות תעבורה שנרשמו להם, למרות מספר התראות שנשלחו אליהם. בינואר 2011 ניסו עובדי חברת אס.בי שירותי עזר משפטיים, קבלן חיצוני של המרכז לגביית קנסות, לעקל את רכבה של זילבר אך לא מצאו אותו בסמוך לביתה בשעות היום. לבסוף מצאו אותו הגובים בשעה 02:30 לפנות בוקר, ורק אז יצאו בני הזוג מביתם ושילמו בו במקום את החוב בסך 4,428 שקל.
בני הזוג הגישו תביעה של 30,000 שקל נגד המדינה בטענה ש"הליכי הגבייה ננקטו נגדם שלא כדין, באופן מזיק, מפחיד ותוקפני". לטענתם, המדינה אינה רשאית לנקוט בהליכים אלו אחרי השעה 10 בערב, ולכן הם זכאים לפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להם.
אילן דחה את התביעה. הוא פותח באומרו, כי "הסמכות לפעול לגביית חובות לפי חוק המרכז או לפי כל דין אחר, איננה מאיינת את החובה לשמור על
כבודו של החייב. לכל אדם יש כבוד ולכל אדם הזכות שינהגו בו בכבוד. קיומו של חוב, לאדם אחר או לרשות, איננו מבטל את זכותו של האדם לשמירה על כבודו". ואולם, בנסיבות העניין הוא קובע שהמדינה פעלה כיאות.
אילן דוחה מכל וכל את טענתם של זילבר כאילו לא קיבלו התראה על העיקול הצפוי: "בניגוד מוחלט, תהומי ממש, לטענה זו, מסתבר שהתראות כתובות נשלחו גם נשלחו והרבה יותר מפעם אחת". הוא מציין, כי שתי התראות נשלחו לכתובתם כפי שהופיעה במרשם האוכלוסין, והשלישית אף נמסרה אישית לידיו של זילבר.
לגבי שעת הביצוע של העיקול אומר אילן, כי אכן כל עיקול מהווה טראומה, וזו מתגברת כאשר הוא מבוצע בשעות הלילה. "לפיכך, כשם שפעולות גבייה מבוצעות במדרג המתחיל בדרישות בכתב בטרם עיקולים, כך גם הליכי העיקול עצמם צריכים להיעשות במדרג אשר רק בסופו פנייה בשעות חריגות" - וכך אכן נעשה במקרה הנדון. כאשר הקנסות לא שולמו במשך למעלה משלוש שנים, ההתראות לא הועילו ורכבה של זילבר לא אותר בשעות היום - לא נותר למעקלים אלא לפעול בשעות בלתי שגרתיות, קובע אילן.
אילן גם מתייחס לטענתם של זילבר, לפיה כבודם נפגע משום שנאלצו לפנות למעקלים לעיני עוברי-אורח: "כל זאת היה נמנע מהם לו כלל לא פנו אליהם עובדי הקבלן. לו הסתפקו בתפיסת הרכב והותרת הודעה בכתב על כך. אז אומנם היו ממשיכים התובעים לנום לבטח בביתם, אך אז גם יכולים היו לבוא בטרוניה בבקר על שנשללה מהם האפשרות לכל הפחות להימנע מהוצאות הגרירה", הוא אומר. זילבר לא חויבו בהוצאות משום ששילמו את הקנסות שעמדו על-פי שלושה מהסכום המקורי.
