הנאשמים בתיק חפציבה ישלמו על צילום החומר

שמונת הנאשמים בפרשת חפציבה יתחלקו בשווה בהוצאה בסך 60,000 שקל הדרושה לסריקת 60 ארגזים של חומר חקירה בפרשה. כך קובע (יום ג', 7.8.12) בית המשפט העליון, בפסק דין עקרוני הדן בשאלת הוצאות אלו בתיקים רחבי היקף. שמונה עובדים לשעבר בקבוצת חפציבה מואשמים בעבירות שונות בעקבות קריסת החברה בשל מעילת הענק של הבעלים והמנכ"ל בועז יונה. חומר החקירה בעניינם מכיל 230 ארגזים, מתוכם העבירה המדינה לנאשמים את תכולתם הסרוקה של 170. סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צבן, קבע שהמדינה תסרוק על חשבונה את יתרת החומר, ובית המשפט העליון קיבל ערעורה על החלטה זו. השופט אליקים רובינשטיין אומר, כי דרך המלך בחקיקה היא שהמדינה חייבת לממן את זכות העיון בחומר, ואילו צילומו מוטל על ההגנה. ואולם, חוק סדר הדין הפלילי נחקק ב-1965 והיבטים אלו שלו לא הותאמו להתפתחויות הטכנולוגיות ולהתקדמות הכלכלית, ויתרה מזו: מגה-תיקים לא ניתנים בהכרח לניהול לפי הכללים הרגילים. לדברי רובינשטיין, קיימים שני מקורות חוקיים המאפשרים לבית המשפט להטיל את ההוצאות על המדינה. האחד הוא סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע: "בכל עניין של סדר הדין שאין עליו הוראה בחיקוק, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק". השני הוא סעיף 19(ב) לאותו חוק: "שוכנע בית המשפט שהנאשם מחוסר אמצעים, רשאי הוא להורות שהוצאות ההגנה לרבות הוצאותיהם ושכרם של עדי הנאשם יחולו על המדינה, גם אם לא נתמנה לנאשם סניגור". עם זאת, מסקנתו של רובינשטיין היא: "קיומה של סמכות אינו משנה מן העובדה, שההנחה הבסיסית על-פי חוק סדר הדין הפלילי - כמו גם הפרקטיקה הנוהגת - היא, כי ההגנה היא הנושאת בעלות העתקת חומר החקירה. זוהי לעת הזאת ההכרעה החברתית היסודית מטעם המחוקק לגבי מידת השתתפותו של הציבור בהוצאות ההגנה של נאשמים בפלילים, והיא דרך המלך. כאמור, ניתן היה להכריע אחרת - גם לגבי הנשיאה בעלות העתקתו של חומר החקירה וגם לגבי היבטים נוספים בסדר הדין הפלילי - ואולם זו היא ברירת המחדל הקבועה בחוק, שורת הדין, וגם בפרשנות גמישה נדרשות נסיבות חריגות כדי לסטות ממנה, שבהן ניתן להסתייע במקורות האחרים". מכאן מציע רובינשטיין קני מידה לנסיבות החריגות בהם ניתן יהיה להטיל את ההוצאות או חלקן על המדינה: "על בית המשפט לבחון היטב הן את הצורך בהוצאות אלה, הן את יכולתו הכלכלית של הנאשם לשאת בהן והן את החלופות הקיימות במסגרת חוק הסניגוריה הציבורית". כך, למשל, יש לבחון האם כל החומר נחוץ לנאשם, והאם ניתן לחלק את העלויות בין הנאשמים. במקרה הנדון, כאמור, החליט ביהמ"ש העליון לחלק את העלויות בשווה בין הנאשמים. המדינה יוצגה בידי עוה"ד תמר פרוש, שמרית גולדנברג, יעל ענתות, סטיב בוארון, רעות גורדון ויעל דקן-שפריר. הנאשמים יוצגו בידי עוה"ד צבי קלנג, אייל בסרגליק, דרור מתתיהו, ינון סרטל, יהושע רזניק, סלביק רודנקו, שלומי שריקי, ארז בר-צבי וד"ר גיל עשת. את הסניגוריה הציבורית ייצג עו"ד דורי פינטו.