מי רוצה להיות מאושר? מי לא? חוקרים גילו כי כשאנו רודפים אחר רצונותינו רמת האושר שלנו דווקא יורדת. ככל שאנו מתמקדים במה שאין לנו, כך אנו מרגישים יותר מקופחים. אחרי הכל, קשה להיות מסופקים אם מתמקדים במה שחסר. זהו העיקרון הבסיסי של מחקרים רוחניים, ובמיוחד של הבודהיזם: אם אתם רוצים להיות מאושרים, אימרו תודה על מה שיש לכם והתמקדו בו.
מחקרים שעסקו באושר ורווחה הראו שוב ושוב כי מעבר לרמה מסוימת של הכנסה או נכסים חומריים, רמות האושר אינן ממשיכות לעלות עם העלייה ברמת ההון. כלומר, ברגע שיש לנו מה שאנו זקוקים לו ואולי מעט יותר בשביל תחושת הביטחון והתוכניות לפנסיה, אנו "יציבים" במונחים של רמת האושר. בשלב זה, גורמים אחרים הופכים להיות במרכז תחושת האושר או הסיפוק.
לעתים קרובות מדי, בחברה חומרנית כמו שלנו, אנשים עסוקים ולפעמים אפילו אובססיביים ברדיפה אחר רמות הון גבוהות יותר. ולמרות שהתחושה של משכורת גבוהה יכולה להיות טובה ביותר ואין עימה כל בעיה מוסרית, הציפייה שכמות שטרות גדולה יותר בחשבון הבנק תביא לתחושת סיפוק גדולה מבחינה רגשית היא ראייה לטווח קצר.
מחקרים רבים הראו כי המפתח לאושר הוא מילוי הצרכים שלנו ולא הרצונות, ולכן טוב יהיה אם נתמקד במה שמספיק כדי למלא את הצרכים השונים שלנו ונשאף לאיזון בחיינו. הניסיון לפזר את המאמצים לתחומים רבים חכם יותר מאשר לתחום אחד בלבד. מעבר לזיהוי הצרכים, מאמץ נוסף בכיוון זה הוא מוגזם, מסיח את דעתנו ואפילו גורם ללחץ. לדוגמה, הרדיפה אחר הון נוסף כשאנו חסרים קשרים משפחתיים משקפת חוסר איזון, ורגשית היא מתגמלת פחות מהמצב ההפוך.
לאנשים יש צרכים רבים ושונים בתחומים שונים. ישנם תחומים כלליים שמדענים שחוקרים את תחום האושר נוטים להתייחס אליהם - מנטליים, רגשיים, פיסיים, בין-אישיים, ורוחניים, וכולם מצביעים על כך שאם אנו רוצים לראות את הצרכים שלנו בבהירות, חשוב שנדע להפריד אותם ממה שאנו חושבים שאנו רוצים.