העליון: לא להגזים באישומים בהלבנות הון

בית המשפט העליון קובע (יום א', 12.8.12), כי אין להגזים בשימוש בעבירות הלבנת הון ויש לייחס אותן רק למי שמטרתו היא להסתיר כסף שהושג בעבירה כדי שיוכל להשתמש בו בעתיד. מצד שני מזהיר בית המשפט מפני פרשנות מצומצמת מדי של החוק, העלולה להביא לכך שיחטיא את מטרתו. סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנות הון - הסעיף שהוא לב-ליבו של החוק, לדברי השופטת דפנה ברק-ארז - קובע: "העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה - רכוש אסור) במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהותו בעלי הזכויות בו, את מיקומו, או את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו - מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין - (1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה; (2) רכוש ששימש לביצוע עבירה; (3) רכוש שאפשר ביצוע עבירה; (4) רכוש שנעברה בו עבירה".

לא רק נגד פשיעה חמורה

בית המשפט העליון דן בשאלה מהי אותה פעולה אסורה, שכאמור עלולה להביא למאסר ולקנס כבדים במיוחד. תחילה אומרת ברק-ארז, כי הגם שמטרתו של החוק הייתה להיאבק בפשיעה החמורה, הוא אינו מוגבל לתחום זה. היא מוסיפה: "היסוד העובדתי בסעיף 3 מורכב מרכיב התנהגותי בדבר 'עשיית פעולה' ומרכיב נסיבתי לפיו הפעולה נעשית ב'רכוש אסור'. היסוד הנפשי בסעיף דורש כי עשיית הפעולה ברכוש האסור תיעשה מתוך כוונה להסתיר או להסוות את מקורו, מיקומו וכיוצא בזה. אין מדובר בעבירת תוצאה, שכן אין דרישה כי התוצאה המיוחלת בדבר הסתרת או הסוואת הרכוש האסור אכן תתממש. במקביל, זוהי עבירה שמאופיינת בדרישה של 'כוונה מיוחדת' - על העושה לפעול מתוך 'כוונה להסתיר'. המחוקק ביקש שלא לשוות נופך פלילי אך לעשיית פעולה ברכוש אסור כשלעצמה, ודרש כי תהיה מלווה ביסוד נפשי מיוחד". לדברי ברק-ארז, "חרף חשיבותו הרבה של חוק איסור הלבנת הון, ניתן להבין גם את החשש ממתיחתו מעבר לתכליתו המקורית, כך שכל עבריין (אשר מטבע הדברים אינו מבצע את פעילותו העבריינית באופן גלוי וחשוף לאור השמש) יהיה, אגב כך, גם מלבין הון". ואולם, היא מדגישה, יש להיזהר גם מפרשנות שתצמצם את החוק עד שאכיפתו תהיה בלתי אפקטיבית. הפרשנות שקובע בית המשפט העליון היא: "סעיף 3(א) נוקט בנוסח של 'להסתיר את מקורו' ומכאן ניתן ללמוד כי הוא מיועד להגביל את תחום פריסתו למצבים שבהם כוונת העושה אינה מתייחסת לעצם הסתרת הכספים או הרכוש (כדי להסתיר עובדת ביצועה של עבירת המקור), אלא רק למצבים שבהם קיימת כוונה להסתיר את הכספים או הרכוש כך שיתאפשר שימוש עתידי בהם. כוונה מיוחדת זו מתיישבת היטב עם תכליתו של חוק איסור הלבנת הון".

לא להגביל לשלבים המתקדמים

ברק-ארז מוסיפה: "ברוב המקרים הסוואת מקורו, מיקומו או בעלי הזכויות ברכוש אסור תיעשה מתוך מטרה סופית לטשטש את עקבותיו של הרכוש, ולהכשיר ולהטמיע אותו בתוך מערכת העסקים הרגילה. עם זאת, על-מנת להשיג את תכלית החוק בדבר נטרול יסוד הרווח העברייני, יש להסתפק בכל מטרה המבקשת לאפשר בעתיד הנאה מפירות עבירת המקור. אחרת, חוק איסור הלבנת הון יפסח על פני כל אותם גורמים ראשונים בשרשרת הלבנת ההון, אשר חלקם בהלבנת ההון אינו בשלב הכשרת הרכוש אלא בשלב הסתרתו... שכרנו יצא בהפסדנו אם נגביל את עבירת איסור הלבנת הון רק לשלבים המתקדמים של השרשרת בהם מתגבשת המטרה בדבר הכשרת הרכוש האסור". בית המשפט העליון דחה את ערעורו של יצחק כהן, בעלי משרד הפרסום "אדיר", על הרשעתו ועונשו בגין חלקו בהפצת טבליות מזויפות נגד אין-אונות. כהן רכש את שטחי הפרסום בהם פורסמו מודעות הטבליות, שיווק כרטיסים לטלפונים סלולריים לשליחים שהפיצו את הטבליות וסייע בהפקדת הכספים עבור המפיצים. הוא הורשע בהלבנת הון, מכירת תרופות בלתי חוקיות וסיוע למכירה של טובין מזויפים, ונדון לשנתיים מאסר, לקנס של 250,000 שקל ולחילוט רכוש. את כהן ייצגו עורכי הדין רועי בלכר, משה מזור ואלעד כהן, ואת המדינה - עו"ד סטיב בוארון.