משרד הפנים בודק מדוע עיריית אילת לא סגרה לפני שבועיים את החוף הנפרד בעיר, למרות הוראתו לעשות כן. תושבי אילת הנמצאים מדי יום באזור שנאסר לרחצה, מספרים כי כבר מספר שבועות שורר באזור ריח של ביוב. ביום רביעי לפני שבועיים הגיעה הבעיה לשיא, כשנוצרה סתימה בתעלת הניקוז האזורית (הקינט). בשל הסתימה, כמות גדולה של שפכים ודגי בריכות שהושלכו לתעלה, צפו במים העכורים מבלי יכולת להישטף לים. גם הרוח הדרומית שנשבה באותו יום לא סייעה למצב והותירה את הטינופת בקרבת החופים.
ממשרד הפנים נמסר: "החופים נסגרו ליממה בשל חשש לזיהום. בהתאם לנהלים, היה על עיריית אילת להודיע על סגירת החוף, להציב שילוט ולמנוע כניסת מתרחצים לחוף המוכרז".
מעיריית אילת נמסר בתגובה: "ראשית יובהר, כי אין המדובר בזיהום, אלא בעבודות פינוי אצות שביצעה העירייה ביחד עם התחנה למניעת זיהום ים. לראייה, בדיקות המים של אותו היום נמצאו תקינות. לשאלתך, באשר ליידוע מתרחצים בדבר סגירת החוף יצוין, כי מאחר שחוף מפרץ השמש אינו מוכרז הוא אסור גם כך לרחצה. בחוף הנפרד שהנו חוף מוכרז, דאגו המצילים לאסור על כניסת מתרחצים לים ואף הודיעו על כך בכריזה. באשר לחוף הרודס, הרי ששם לא נאסרה הרחצה. הסגירה הייתה מחוף מפרץ השמש ועד חוף הרודס. להזכירך, קיים במקום שובר גלים".
ראוי לציין כי בניגוד לתגובת עיריית אילת, בין יום רביעי בצהריים, כשמשרד הפנים הודיע על איסור הרחצה בחופים, ועד יום חמישי בשעות הצהריים, כשבוטל האיסור, לא הונפו דגלים שחורים בחוף המוכרז שנאסר לרחצה, ולא הוצבו שלטים המזהירים את הנופשים מכניסה לים. מאות תיירים ותושבים נכנסו לים, מבלי שידעו על החשש מזיהום. המצילים בחוף הנפרד לא קיבלו הוראה לאסור על כניסת מתרחצים והם לא גם לא הודיעו על כך בכריזה, שלא הייתה תקינה באותו שבוע.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר, כי הסתימה נגרמה בשל הצטברות אצות: "עקב תלונות הציבור בדבר מטרדי ריח באזור, המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף עיריית אילת, ניקה את תעלת הניקוז המדוברת. מטרדי הריח נגרמו עקב הצטברות אצות שגרמה לסתימה בתעלה. בעקבות פליטת כמות קטנה של אצות לים, החליט משרד הבריאות לסגור את החוף לרחצה. מתוצאות דגימות משרד הבריאות עולה כי לא נגרם כל זיהום בחוף וכי לא נשקפת כל סכנה לציבור".
מיליוני קוב של שפכים המשרד להגנת הסביבה העניק לשישה גופים היתרי הזרמת שפכים דרך תעלת הקינט, שהסתימה בה גרמה למשרדי הבריאות והפנים להורות על סגירת החופים: המכון לחקר ימים ואגמים רשאי להזרים לתעלה עד 7,000 קוב ביממה ועד 2.6 מיליון קוב בשנה, של "שפכים הנובעים מפעילות פיתוח חקלאות ימית". חברת המלח רשאית להזרים 240 אלף קוב בשנה של מים מלוחים. מתקן ההתפלה של 'מקורות' (סבחה), רשאי להזרים עד 3.5 מיליון קוב בשנה של רכז התפלה. מפעל האצות היפני, נ.ב.ט, רשאי להזרים עד 1,200 קוב בשנה של מי ים מאודים. 'ערדג' רשאית להזרים 12 אלף קוב ביממה של מי ים לאחר שימוש במיכלי רביה לדגים. מתקן החלוץ של 'ערדג' לגידול דגים ביבשה, רשאי להזרים 365 אלף קוב בשנה של מי ים, ששימשו את בריכת הדגים.
המשרד להגנת הסביבה מחייב את המזרימים לערוך על חשבונם בדיקות חודשיות בתעלה, ולשלוח לו דגימות של השפכים.
