מונולוג סוגסטיבי, שמטרתו להביא את החשוד לשנות את עמדתו, הוא אמצעי חקירה פסול. כך קובע (יום ה', 23.8.12) בית המשפט העליון בפסק דין העוסק בפירוט רב בטכניקות חקירה של המשטרה ובזכויותיהם של חשודים. הדברים כלולים בהחלטה לדחות את ערעורו של ראתב אבו-עצא אשר הורשע בחבלה בכוונה מחמירה, אשר גרמה למותו של השוטר שלומי אסולין, ונדון ל-20 שנות מאסר.
השופט
יורם דנציגר אומר: "שיטת 'המונולוג הסוגסטיבי' היא שיטת חקירה פסיכולוגית אשר במסגרתה ננקט מהלך שכנוע חוזר ונשנה משך פרק זמן ממושך, ללא הפסקה, על-מנת להשפיע על כוח התנגדותו של הנחקר. תכליתה של שיטה זו היא 'לשבור' את כוח התנגדותו של הנחקר על-מנת להניעו למסירת הודאה מבלי שיוכל לעשות שימוש רצוני ומושכל בזכות השתיקה העומדת לו. משכך, לטעמי, שיטת חקירה זו פסולה מיסודה שכן היא סותרת עיקרון יסוד במשפט הפלילי - הזכות מפני הפללה עצמית - באמצעות שחיקת או אף ביטול רצונו החופשי של הנחקר". והוא מסכם: מדובר בשיטת חקירה נפסדת, העלולה להביא לשבירת רצונו החופשי של החשוד, ואשר מטרתה להערים על זכותו להימנע מהפללה עצמית.
החקירה הפסולה של פקד קצב עוד אומר דנציגר, כי אסור לחוקר להעניק לחשוד "ייעוץ משפטי" ולפיו ביכולתו להודות בעבירה שחומרתה פחותה וכך יהיה עונשו חמור פחות. "מוטב לו לחוקר כי לא יחדור למתחם הייעוץ המשפטי השמור ליחסי עורך דין-לקוח בלבד. תפקידו של החוקר לחקור ולחשוף עובדות ולא לעסוק בפרשנות המשפטית של המסכת העובדתית, פעולה שמטבעה שמורה לייעוץ משפטי שניתן לנחקר על-ידי סניגורו", אומר דנציגר.
פקד ענת קצב, קובע דנציגר, "לא הסתפקה באמירה כי נסיבות המקרה מגבשות עבירת הריגה במקום רצח אלא בנוסף טרחה להדגיש שוב ושוב את פער הענישה בין שתי עבירות אלה תוך שהיא מעבירה את המערער 'תהליך למידה' ארוך הנמשך על פני כשעתיים ללא הפסקה. מטרתו של תהליך סוגסטיבי זה הייתה להביא את המערער לידי מסקנה יחידה, כי עליו למסור הודאה בעבירה חמורה פחות על-מנת שיזכה בענישה מקלה יותר". כאמור, דנציגר קובע שמדובר בטקטיקה פסולה.
עוד עומד דנציגר על כך שקצב מסרה לאב-עצא מצב עובדתי משולל כל יסוד, כאשר מטרתה הייתה לשכנע אותו להודות. קצב גרמה לאבו-עצא להאמין שאסולין נפטר לפני שהדבר אירע, וניצלה את העובדה שהוא היה עצור מספר ימים ונמנע ממנו להיפגש עם עורך דינו. "ככלל, אין מניעה כי חוקר יציג לנחקר מצג שווא ויטען לפניו טענות שאינן משקפות את המציאות כהווייתה. אך לצד זאת, נוהג הכלל לפיו אם השמיטה המירמה את הבסיס מתחת ליכולתו של הנחקר לעמוד על זכות השתיקה שלו, הרי שזו תחבולה נפסדת", הוא אומר.
אזהרה והודעה על זכות היוועצות דנציגר קובע: "מצג שווא כדוגמת זה שנקטה בו החוקרת קצב - בנסיבות בהן הנחקר היה נתון במעצר מזה מספר ימים ונמנעה מעורך דינו האפשרות להיפגש עמו כאשר הוא לא הוזהר כדין תוך שמשך כשעתיים הופעלו כלפיו מאמצי שכנוע בלתי פוסקים במסגרת 'המונולוג הסוגסטיבי' - עלול להטות את שיקול דעתו של הנחקר. לא מן הנמנע כי במצב דברים זה יסבור החשוד כי עדיף לו לקבל את הצעת החוקר על-מנת לצמצם את הסיכון שהוא ניצב לפניו".
לצד זאת קובע דנציגר, כי האזהרה אותה יש למסור לחשוד לפני חקירתו, אינה כוללת איזכור של זכותו להיוועץ בעורך דין, בין היתר משום שהמחוקק לא ראה לנכון לחבר בין השניים. עם זאת הוא מדגיש, כי לפני גביית הודאה יש לוודא שהחשוד יודע על זכותו להיוועץ בעורך דין ושהוא הבין אותה.
בית המשפט העליון פסל את הודאותיו של אבו-עצא, אך כאמור הותיר את הרשעתו ואת עונשו על-כנם לאחר שמצא שיש די ראיות אחרות להרשעתו. אבו-עצא יוצג בידי עוה"ד משה מרוז ואיתי כהן, והמדינה - בידי עוה"ד אריה פטר, אורלי בן-ארי ושירה סורצקי.
