חוקרי מערות מהמרכז לחקר מערות שבאוניברסיטה העברית (מלח"ם) שבו השבוע ממשלחת מחקר בת חודש במערה העמוקה בעולם. המערה המכונה "קרוברה וורוניה" נחשבת ל"אוורסט של המערות" ונמצאת ברפובליקה האבחזית בדרום רוסיה.
החוקרים הישראלים בועז לנגפורד, לאוניד פייגין, ולדמיר בוסלוב ויובל אלמליח, הגיעו למערה במסגרת משלחת בינלאומית שאורגנה על-ידי ארגון חקר המערות האוקראיני, והשתתפו בה חוקרי מערות מתשע מדינות בהן רוסיה, ספרד, אנגליה ולבנון.
לדברי פרופ' עמוס פרומקין, מומחה למערות מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית העומד בראש המלח"ם, מטרת המשלחת הייתה לשבור את השיא העולמי בהגעה מתחת לקרקע - מטרה שהוגשמה לאחר שצוללן מהמשלחת הצליח להגיע לעומק של 2,196 מטר מתחת לפני השטח, 5 מטרים נמוך יותר מהשיא הקודם.
מספר שיאים ישראלים הגישה אל עומק המערה התבצעה בגלישה על חבלים תוך מעבר במסלולים מורכבים שנבנו בהתאם לנתיב זרימת המים במערה. המים במערה הם בטמפרטורה של כ-2 מעלות וחברי המשלחת נאלצו לצלול בהם על-מנת להתקדם אל חלקה הנמוך של המערה. לדברי חברי המשלחת הישראלית, הפעולה הקשה ביותר הייתה הטיפוס החוצה עם הציוד הכבד, לאחר ימים רבים של שהות בחושך ולינה במחנות בסיס שהוקמו על גבי משטחי בוץ. במהלך שהות המשלחת מתחת לאדמה התרחשו גם מספר אירועים בלתי צפויים: שיטפון פתע שפרץ בעומק האדמה ואילץ את המשלחת להמתין בניתוק מוחלט במשך כ-30 שעות וכן פעולת חילוץ מורכבת של צוללן שנהרג במשלחת מקבילה.
חברי המשלחת הישראלית עבדו במערה בעומקים שבין 500 ל-2,080 מטר ובמהלך עבודתם שברו מספר שיאים ישראלים בתחום המערנות: 2,080 מ' מתחת לפני השטח היא הנקודה הנמוכה ביותר אליה הגיעו ישראלים עד כה והיא גם הנקודה הנמוכה ביותר בעולם אליה ניתן להגיע ללא צלילה טכנית. לאוניד פייגין, אחד מחברי המשלחת, שהה במערה 24 יום רצופים - הזמן הרב ביותר אותו בילה ישראלי עד כה מתחת לפני האדמה.
בועז לנפורד, העוסק במדידות ובמיפוי של מערות במלח"ם, מספר: "ההכנה למסעות כאלה היא ממושכת וכוללת גם הרבה עבודה מנטאלית. כבר כמה שנים ניסיתי להגיע אל המשלחת הזאת, ואני שמח שבסופו של דבר הצלחתי. אחד הדברים המרגשים במשלחת היה לגלות מין חדש של דג שקוף השוחה במים בטמפרטורה של 2 מעלות בעומק אלפיים מטר".
"חקר המערות הוא תחום שחייבים לעבוד בו יחדיו, כי הירידה לעומקים דורשת אנשי צוות רבים, במיוחד במערה כה מסובכת כמו קרובה", מדגיש פרופ' פרומקין. "המטרה הבסיסית של חקר המערות היא בראש ובראשונה להבין את המערות, מי התהום, ההתפתחות הגיאולוגית והאקלים הקדום שהיה בכדור הארץ. אחת השאלות המעניינות לגבי קרוברה וורוניה היא איך המערה הגיעה לעומק כה רב, וההנחה היא שהדבר קשור לירידת מפלס הים בתקופות הקרח או בתקופות קדומות יותר".
לדברי פרומקין, מלבד החשיבות המדעית שבחקר המערות, רבים מחוקרי המערות עושים זאת גם בשביל האתגר האישי ויצר ההרפתקנות. "צריך לזכור שהמערות נותרו המקום האחרון בעולם בו עדיין אפשר להיות האדם הראשון שכף רגלו דורכת במקום חדש".