שופט בית משפט השלום בתל אביב,
עידו דרויאן, גזר (יום ב', 3.9.12) ארבעה חודשי עבודות שירות על
אורי בלאו בפרשת קם. בלאו, עיתונאי בהארץ, הורשע במסגרת עסקת טיעון בהחזקת ידיעה סודית בידי מי שאינו מורשה לכך ודרויאן אישר את העונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון. בלאו ירצה את עונשו במרכז הרפואי רעות.
בלאו קיבל מ
ענת קם, אז חיילת בלשכת מפקד פיקוד המרכז
יאיר נווה, דיסק און-קי ועליו 1,800 מסמכים שהוציאה קם ממחשבי הלשכה בה שירתה. 180 מהם סווגו "סודי ביותר" ו-500 סווגו "סודי". מאוחר יותר נחשף בלאו לתוכנם של המסמכים, ובהם "תוכניות אופרטיביות שונות למבצעים צבאיים ולעת מלחמה, סיכומי דיונים שונים בצה"ל לרבות מפורום מטכ"ל, פריסת כוחות צה"ל כולל סדר כוחות הצבא בפעילות שוטפת ובמצבי חירום, סיכומי תחקירים בצה"ל, הערכות מצב של צה"ל בגזרות השונות, תכוניות עבודה של צה"ל, תורת הלחימה ואמל"ח של צה"ל, יעדים שונים של צה"ל, שיבוצי קצינים וכיוצא באלה".
למרות זאת, המשיך בלאו להחזיק במסמכים ופרסם על בסיסם מספר כתבות, שאושרו בידי הצנזורה. בספטמבר 2009 סוכם עם בלאו שהוא יחזיר את המסמכים והמדינה תרכוש עבורו מחשב נייד חדש, אך בפועל הוא החזיר 50 מסמכים בלבד. "מכאן ואילך, המשיך הנאשם להחזיק באורח בלתי מבוקר, במיקום שאינו ידוע למאשימה, בכל המסמכים שקיבל, לרבות חמישים המסמכים לגביהם יצר מצג לפיו כביכול החזירם למדינה. בהמשך החזקתם כאמור היה משום סיכון פוטנציאלי רב שמתבטא באפשרות כי תכנים רגישים שמצויים בהם ייחשפו או יגיעו בדרך כלשהי לידי גורמים עוינים, אפשרות שהייתה מסבה נזק בל ישוער לבטחון המדינה", נאמר בכתב האישום. בלאו החזיר את המסמכים רק כאשר שב ארצה בשנת 2010.
אכן "פצצה מתקתקת" דרויאן אומר, כי מדובר בעבירה חמורה מאוד, ובצדק כינתה המדינה את המסמכים במילים "פצצה מתקתקת". עוד הוא עומד על החומרה בכך שבלאו החזיק את המסמכים במחשבו, והעובדה שפוטנציאל הפריצה למחשב וגניבת החומר לא התממש - היא בעלת משמעות מוגבלת בלבד. דרויאן מזכיר גם את התנהגותו המאוחרת יותר של בלאו וקובע, כי "רק שיקולים כבדי משקל ביותר יכולים למנוע את כליאתו".
דרויאן מוצא שיקולים כאלו בחופש העיתונות, באומרו שאמנם אין ספק שבטחון המדינה גובר על חופש זה, אך בית המשפט צריך לא לקבוע מה גובר אלא כיצד לאזן בין אינטרסים מתנגשים. המסמכים שהיו בידי בלאו, הוא אומר, הם בעלי חשיבות ציבורית עליונה, ו"פעולתה החופשית של עיתונות חוקרת הינה בין בסיסי הדמוקרטיה" בשל העובדה שהיא מאפשרת לאזרחי המדינה לגבש דעות.
"התנהלות המדינה אף מאפשרת הסקתה הזהירה של מסקנה נוספת, שלא נאמרה במפורש, ולפיה ברגיל לא יועמד עיתונאי לדין, אם יידרש למסור חומר סודי ומסוכן לבטחון המדינה שהגיע לידיו ואכן יעשה כן", מוסיף דרויאן. הוא מסכם ואומר, כי הסדר הטיעון מאזן היטב בין הערכים המתנגשים, כאשר ההעמדה לדין וההרשעה משקפים את החומרה הראויה למעשיו של בלאו, ואילו העונש הקל מונע את האפקט המצנן והלא-רצוי של פגיעה בחופש העיתונות.
לבסוף אומר דרויאן, כי אין ללמוד כלל מעונשה של קם - 4.5 שנות מאסר - העונש הראוי לבלאו, שכן מעשיה היו חמורים בהרבה: היא מעלה באופן החמור ביותר באמון שנתן בה צה"ל, בבסיס מעשיה עמד מניע אידיאולוגי, והיא לא החזירה עד היום את המסמכים שהיו בידיה.
