בילוי ממושך יותר מחוץ לבית יכול לעזור ולהגן על הראייה של הילדים. מחקר חדש מגלה כי עלייה במספר השעות בהן מבלים הילדים בחוץ עשויה להוריד את הסיכון להתפתחות מיופיה (קוצר ראייה).
קוצר ראייה היא בעיית ראייה שכיחה, המתאפיינת בראייה מטושטשת ולא ממוקדת של אובייקטים במרחק. ניתן לתקן את הבעיה בעזרת משקפיים, עדשות מגע או ניתוח. אך למרות שניתן לתקן קוצר ראייה בקלות יחסית, החוקרים מדגישים את העובדה שאין עדיין שיטה נפוצה וזמינה להורדת הסיכון לפתח את המצב או להאט את התקדמותו.
לדברי החוקרים, בילוי ממושך יותר של הילדים מחוץ לבית יכול להיות דרך חדשה להגן על הראייה שלהם ולהוריד את הסיכון למיופיה.
תוצאות המחקר מראות כי גורמים סביבתיים, כמו משך הזמן אותו בילו הילדים מול מסך הטלוויזיה או בקריאת ספרים, יכולים גם הם להסביר את העלייה בשיעור המיופיה בקבוצות מסוימות.
למרות שאפשר להסביר שיעור ניכר של מיופיה על-ידי גורמים תורשתיים, אי-אפשר שלא לקחת בחשבון השפעה סביבתית משמעותית שעשויה להיות אחראית לעלייה בשכיחות המיופיה לאורך זמן.
את הממצאים פרסמו החוקרים, מאוניברסיטת קיימברידג', בכתב העת הרפואי Ophthalmology.
דרושים מחקרים נוספים במסגרת המחקר, החוקרים סקרו 23 מחקרים על מיופיה בקרב ילדים ובני נוער עד גיל 20. בעזרת נתונים משבעה מחקרים שכללו נתונים מאוכלוסיה רחבה על הסיכון לקוצר ראייה, הם העריכו את ההשפעה של הבילוי בחוץ על הסיכון למיופיה.
הנתונים הצביעו על קשר הגנתי משמעותי בין עלייה במספר שעות הבילוי בחוץ לבין מניעת מיופיה בקרב קרוב ל-10,000 ילדים ומתבגרים. כל עלייה במספר השעות בשבוע בהן בילו הילדים בחוץ נמצאה קשורה לירידה של 21% בסיכוי למיופיה.
שלושה מחקרים נוספים שעקבו אחר ילדים לאורך זמן הראו כי עלייה במשך הזמן אותו בילו הילדים מחוץ לבית האטה התקדמות של קוצר ראייה.
סך-הכל, הממצאים מצביעים על כך שעלייה במשך הזמן אותו מבלים בחוץ היא אסטרטגיה פשוטה דרכה ניתן להוריד את הסיכון לפתח מיופיה ולהאט את התקדמותה בקרב ילדים ובני נוער.
החוקרים הדגישו כי המחקרים היו תצפיתיים ולכן יכולים להצביע רק על קשר בין הזמן אותו בילו הילדים בחוץ לבין הסיכון למיופיה, אך לא על גורם והשפעה. מחקרים מבוקרים אקראיים עתידיים נדרשים כדי לאשר את תפקיד הבילוי בחוץ על התפתחות קוצר הראייה.
ישנם מספר הסברים אפשריים לקשר. לדוגמה, הבילוי מחוץ לבית יכול היה להגן מפני מיופיה על-ידי כך שהוא גורם לעלייה בשחרור הדופמין בעין כתגובה לאור השמש. או, הוא מפחית, למעשה, את כמות הזמן אותה מבלים בפעילויות אחרות הדורשות מאמץ של העין כמו צפייה בטלוויזיה או קריאה.