"אני מקבל את כל הכרעתכם, על ההחלטות שהקלו עלי מאוד וגם על זאת שבה ראיתם לנכון למתוח עלי ביקורת לא פשוטה", אומר (יום ד', 6.9.12)
אהוד אולמרט בסיום הטיעונים לעונש במשפטו. "במשך שנים לא מעטות אפף עשן שחור את חיי ואת חיי בני משפחתי. הוטחו נגדי האשמות חמורות מאין כמותן. מסע תקשורתי חסר תקדים בהיקפו ובאינטנסיביות שלו. אמרו שקיבלתי שוחד, שהלבנתי כספים, שניצלתי מוסדות צדקה היקרים ללב כולנו כדי להוציא כספים.
"כתב האישום היה שונה מהאישומים שהוטחו בפני, וגם הוא דיבר על קבלת כספים במירמה בנסיבות מחמירות, בדפוס התנהגות פלילי שכאשר שמעתי אותו - לא יכולתי למצוא שום דמיון בינו לבין הדרך בה ניהלתי את חיי. במשך שבע שנים נפתחו נגדי אין-ספור חקירות; כל חקירה והפרסום שלה; כל פרסום והפרשנות שלה; כל פרשנות והעלבונות הנלווים אליה. בסוף נותר כתב האישום הזה, שמה שנותר ממנו הוא נושא מרכז ההשקעות.
"העובדה שאני ידעתי לאורך כל הדרך שאין אמת בטענות שהוטחו בי, הכבידה מאוד - אבל אולי גם עזרה לי לאזור כוח כדי להמשיך בשגרת חיי. גם אם היו גורמים שמתחו ביקורת קשה על הזיכויים האלה, עדיין החלטת בית המשפט היא הקובעת. בשנים שבהן נחקרתי עסקתי בעניינים גורליים ומכריעים למדינה ולחברה, במקביל למסע השיסוי שהתנהל נגדי ולמפגשים הרבים שקיימתי עם חוקרים באותם ימים עצמם. מה שלא ידוע - אולי גם לא ייוודע לעולם. אני אסיר תודה על שזכיתי לעסוק בדברים האלה ואולי להביא תועלת למדינת ישראל.
"החלטתם להרשיע אותי בהפרת אמונים, בהגדרות המדויקות ובהקשר שניסחתם. אני מקבל את הרשעתכם. לא היה קל לקרוא את הדברים. כל הרשעה איננה קלה, ודאי גם זו לא. אני מבין את הערותיכם ואת מסקנותיכם. אך אמרתי כבר בתגובה הספונטנית מאוד מיד לאחר הקראת עיקרי פסק הדין. אני מאמין שהפקתי ועוד אפיק את הלקחים. מה שהיה - הוא לא מה שיהיה, יהיה עיסוקי אשר יהיה.
"שאלתי כיצד יעמדו לזכותי מעשי ב-40 השנים האחרונות, איך הם עומדים מול ההרשעה. איך אפשר לשקול את המחיר ששילמתי, ששילמו רעייתי וילדי, נכדי וכל יתר בני משפחתי וחברי המסורים, אל מול המחיר שעלי לשלם על הרשעה יחידה זו. באלו מאזניים אפשר לשקול את המצוקה, המבוכה היום-יומית, שאיתם הייתי חייב להתמודד. באלו כלים אפשר להעריך את הכאב, כאשר הנכד אומר לך: סבא, נכון שלא עשית דברים רעים כמו שאמרו לי בבית הספר? נוכח הזיכוי הברור מההאשמות שדבק בהן טעם של שחיתות, איך כל זה עומד מול 40 שנות פעילות? על דברים שעוסקים בגורל חיינו כאן, אבל גם על דברים שעסקו בגורל חייהם של הרבה אנשים שנזקקו לסיוע אנושי.
"איך כל זה נמדד מול הצורך שלכם לקבל החלטה? אינני מקל בה ראש. אני מכבד את סמכות בית המשפט והוא בלבד להיות הפוסק האחרון. זוהי עליונות החוק, שבה אני מאמין כל חיי. אינני יכול להשיא לכם עצה, אלא רק להביע תקווה מעומק הלב: כי אוכל לצאת משערי הבניין הזה זקוף קומה".
