הורים המפעילים פחות לחץ על ילדיהם לאכול מזונות מסוימים מורידים דווקא את הסיכון של הילד להשמנה. כך על-פי מחקר חדש. המחקר, שבוצע על-ידי חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד, תומך בגישה של "היחידה האמריקנית לאחריות" (DOR), שמטרתה לעודד התפתחות בריאה של תיאבון והתנהגויות אכילה בילדים צעירים.
המחקר כלל 62 משפחות עם פעוטות בגילאי שנתיים עד ארבע, שנחשבו בסיכון גבוה להשמנה, עם הורה אחד לפחות שסבל מעודף משקל או מהשמנה. קבוצה אחת של הורים קיבלה ייעוץ על בסיס גישת DOR, הנוקטת בגישה של התפתחות הילד על בסיס התערבויות תזונתיות של הורה/ילד.
ברמה המשפחתית, דפוסי האכלה של ההורים, כמו שליטה על האכילה של הילד, תורמים לעודף משקל בגיל הילדות.
בגישת DOR, ההורים לוקחים על עצמם אחריות לספק ולהגיש מזון, אך הילדים הם שאחראים להחליט אם לאכול ואם כן איזו כמות. העיקרון הבסיסי הוא שפגיעה בגבולות ההורה או הילד גורמת לבעיות אכילה.
הקבוצה השנייה של ההורים קיבלה הנחיות על בסיס התוכנית של משרד הבריאות האמריקני, "We can", המעודדות אכילה בריאה והשתתפות בפעילות גופנית.
בשלב המעקב, ההורים שקיבלו ייעוץ בשיטת DOR, הפעילו פחות לחץ על ילדיהם לאכול, בהשוואה לאלו שהשתתפו בתוכנית "We can".
שני גורמים הוריים השפיעו על הלחץ לאכול: דיסאינהיביציה (ביטול עכבה), ששיקפה את הנטייה של ההורים לאכילת יתר וכן רעב או תשוקה לאוכל אצל ההורים. הורים שלמדו את גישת DOR הפעילו פחות לחץ על הילדים לאכול ללא קשר לדיסאינהיביציה שלהם או לתחושת רעב.
לעומת זאת, אצל קבוצת ה"We can", הורים עם דיסאינהיביציה נמוכה וניקוד נמוך בהיבט של רעב (כלומר פחות שליטה על האכילה ותחושת רעב פחותה יותר) הפעילו לחץ רב יותר על ילדיהם.
מכאן הסיקו החוקרים כי גישה המלמדת את ההורים לעודד צריכה של מזונות בריאים יכולה דווקא לגרום לירידה בהתנהלות האכילה החיובית.
הורים בקבוצת DOR נטו להיות קפדנים פחות לגבי בחירות תזונתיות בקרב בנות, למרות שלא בקרב הבנים. ייתכן שהורים מתמקדים יותר בדפוסי האכילה של הבנות, נתון שעומד בשורה אחת עם החשש הגובר לגבי היחס למשקל ולגזרה בקרב בנות. למרות שהמחקר החדש עדיין ראשוני, הוא תומך בראיות כי הורים הנוקטים בגישת DOR מפעילים פחות לחץ על ילדיהם בזמן הארוחות.
