שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע,
אליהו ביתן, הרשיע (יום ד', 12.9.12) את משה אדיר בחטיפה, גניבה, תקיפה ושימוש לרעה בכוח המשרה בשל עבירות שביצע בהיותו שוטר מג"ב באילת נגד עובד זר מסודן. עמיתו אלדן מימוני זוכה מחמת הספק.
בספטמבר 2009 היו אדיר ומימוני בסיור ברחוב חטיבת הנגב, והורו לסאדיק אדם אנור - סודני שעבד במלון מרידיאן - להזדהות בפניהם, ונטלו את אשרת השהייה שהציג בפניהם. הם הורו לו לעלות לרכב המשטרתי ונסעו אל מבנה נטוש במקום מבודד בהרי אילת, שם לקח ממנו אדיר 700 שקל ולאחר מכן היכה אותו. השניים עזבו את המקום והותירו את אנור חבול ושרוע על הקרקע.
ביתן קובע, כי גירסתו של אנור הייתה "עקבית והגיונית, היא משתלבת בהתרחשויות ונתמכת בראיות שאינן שנויות במחלוקת ובעדויותיהם של עדים שאינם נוגעים בדבר, שאיש לא חלק על אמינות גרסתם". לעומת זאת, גירסתו של אדיר שקרית, ואין לקבל את טענתו לפיה חשד שאנור מעורב בעבירות ביטחון או סמים. עם זאת קבע ביתן, כי נותר עדיין ספק בדבר מודעותו של מימוני לכוונותיו של אדיר - שהיה מפקד הסיור - ולמידת שיתוף הפעולה שלו עימו.
לגבי עבירת החטיפה אומר ביתן: "כשהנאשמים לבשו מדי משטרה, נסעו ברכב משטרתי כשברשותם נשק, שהוראת הנאשם 1 [אדיר] למתלונן לעלות לרכב, נחזתה בעיניו, בצדק, כהוראה חוקית שאין לו ברירה אלא לקיימה. ומשהיא לא הייתה כזו, יש לקבוע שהיא הייתה בבחינת תרמית שהניעה את המתלונן ללכת מהמקום בו היה.
"אין פירוש הדבר שכל אימת ששוטר מעכב אזרח או עוצר אותו שלא כדין והדבר כרוך בהליכת האזרח מהמקום בו היה, כי אז השוטר מבצע עבירת חטיפה. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה. כאן, משנקבע כי הנאשם 1 הורה למתלונן לעלות לרכב המשטרתי ללא הצדקה ומתוך כוונה לגנוב את רכושו והוא הסיע אותו כברת דרך ארוכה יחסית, למקום מבודד, בשעת חושך, תוך שלילת חירותו, התמלא היסוד העובדתי של עבירת החטיפה".
