המחאה החברתית של הקיץ שעבר, שפרצה במקביל למאבק הרופאים, הפיחה בקרב רבים מהם את התקווה שהדרישה לצדק חברתי תכיל גם פתרון לבעיות ולקשיים שבהם הם נתקלים בעבודתם מדי יום.
אחד השותפים לתקווה הזאת היה ד"ר רונן ברוך. עוד כשהיה סטודנט לרפואה, בזמן שרבים מחבריו היו עסוקים בלימודים ובבחינות, ידע ברוך, 34, שהוא לא מתכוון להסתפק בטיפול בחולים, ורוצה להפוך את המקצוע שבו בחר למכשיר ליצירת שינוי חברתי.
הוא התחיל להתנדב בעמותת רופאים לזכויות אדם, הפועלת לקידום הזכות לבריאות בישראל ובשטחים ובקרב קבוצות מוחלשות כמו אסירים ופליטים. לפני ארבעה חודשים, כשעוד היה מתמחה, הוא הפך לאחד מחברי ההנהלה הצעירים ביותר שלה.
"תמיד היה לי ברור שאם אהיה רופא ארצה להשתמש בזה ככלי לשינוי ולהשפעה", הוא אומר. "רופאים נוגעים בסבל מקרוב. אנשים פונים אליהם לעזרה, ונוצרים ביניהם יחסי אמון. בין שזה הגוף ובין שזאת הנפש, זה המגע הכי קרוב שיש. המטופלים חושפים בפנינו את הדברים הכי אינטימיים שלהם, והרבה פעמים מספרים סיפור גדול יותר, גם אם לא במלים".
בסיפור כזה נתקל לראשונה, לדבריו, כשעבד כמתמחה ברפואת משפחה במרפאה בדרום תל אביב. "בתוך כמה שבועות מאז שהתחלתי לעבוד התחלתי להבין את הסיפור של השכונה - סיפור על שכונה ענייה, חוויות חיים קשות, תחושת ייאוש ומלכוד של רבים מהם", מספר ברוך.
חשוב להקשיב לסיפור הגדול "גיליתי שם הרבה חוסר אמון בממסד לאחר שנים רבות של אכזבה, קושי כלכלי משתק, אנשים שהם דור שלישי לעוני בלי אופק לצאת מהמעגל גם בדור הבא, וגם מבקשי מקלט שסיפרו על חברים וקרובים שעדיין כלואים בסיני. הרגשתי שבלי מלים הם מבקשים ממני 'לספר' לעולם את הסיפור שלהם. רפואה היא אולי האמצעי לפתח קשר ראשוני ולפתוח נושאים כואבים, אבל חשוב להיות עם האוזניים כרויות לסיפור הגדול".
הסיפור הגדול, בעיני ברוך, רחב בהרבה מהמחלה שממנה סובל המטופל או התרופה שלה הוא זקוק, ואולי מתקשה לממן. "הבעיות בבריאות אינן מתחילות במערכת הבריאות", אומר ברוך. "פערים בבריאות הם רק סימפטום ולא המחלה עצמה. הם מושפעים מדיור, השכלה, עוני, אבטלה, מלחמות, פליטות, כיבוש, אי-שוויון מגדרי ועוד נושאים שלכאורה לא קשורים לבריאות, אך משפיעים עליה באופן ישיר. חשוב לטפל בסימפטום, אך חשוב לא פחות להתמודד עם הגורמים לאותם פערים, וזהו מבחינתי החיבור בין בריאות לזכויות אדם".
רופאים שמשפיעים על סביבתם לפני שנה נראה היה שהחיבור בין הסימפטום, הבעיה והפתרון סוף-סוף מתקיים, עם פרוץ המחאה החברתית, ממש במקביל למאבק הרופאים שבו נטל ברוך חלק. כמו רבים אחרים, גם ברוך יצא מהתקופה הסוערת ההיא בתחושה של החמצה מסוימת: "הייתה תחושה ששתי המחאות לא משיקות מספיק, אם בגלל חוסר רצון של הצדדים להתערבב ואם מפני שלאנשי המחאה החברתית היה נדמה שהעניין הבריאותי 'כבר מטופל'. הרגשתי שיש צורך שאנשי המחאה יכירו את בעיות מערכת הבריאות, ושרופאים יבנו תהליכים גדולים יותר מבעיות כוח אדם ושכר".
התחושה הזאת גרמה לברוך ולחבריו ברופאים לזכויות אדם ליזום לפני כמה חודשים קורס שמיועד לפעילים חברתיים ולאנשי רפואה, על הקשר בין פערים בבריאות וצדק חברתי. המודעות, הוא סבור, היא המפתח למעורבות של הרופא ולהפיכתו לאדם שמשפיע על סביבתו מעבר לטיפול הרפואי: "בדיוק כמו שרופא יודע איזה חיידק מחולל איזו מחלה, כך חשוב שיהיה מודע לכך שבעיות חברתיות מחוללות מחלות, ולהתריע. רופאים צריכים להיות כאלה שרואים ולא שותקים. לצערי, בבית הספר לרפואה לא מלמדים את הדברים האלה, והלימודים מכוונים לידע קליני בלבד ולרמת המטופל הבודד. את כל זה צריך לשנות".