יש להעניש את מחבר הספר - קבע ליאון פאנטה, שר ההגנה, בדברו על "אין רגע קל" למאט ביסונטי (שחתם על הספר כמארק אוון, ואינו מאשר את זהותו האמיתית) בתוכנית בוקר של רשת הטלוויזיה CBS. "לדעתי, עלינו לנקוט אמצעים, כדי להבהיר למחבר ולעם האמריקני, שאיננו מוכנים לקבל התנהגות כזו", קבע פאנטה.
בספרו מתאר ביסונטי את חלקו בחיסול אוסאמה בין-לאדן במעונו בעיר הצבאית אבוטאבאד בפקיסטן במאי 2011, את וידוא ההריגה בבין-לאדן ואת ההכנות לפעולה. ג'ורג' ליטל, דובר משרד ההגנה, סבור, כי ביסונטי שחרר לפרסום מידע מסווג, שהיה עליו לנוצרו - לאור התחייבותו לשמור על חשאיות המידע, שנחשף אליו במהלך שירותו בצוות 6 של הקומנדו הימי האמריקני (SEAL).
דברי ביסונטי סותרים את הגרסה הרשמית, שפרסמה ארצות-הברית על חיסולו של רב-המחבלים. יתר על כן, פיקוד הכוחות המיוחדים האמריקניים (שאדמירל ביל מקרייוון, מפקדו הנוכחי, היה מפקד המבצע לחיסול בין-לאדן) טוען, שביסונטי טועה בפרטים רבים בספרו. בין השאר, סותר אדמירל מקרייוון את טענת ביסונטי, כי בין-לאדן נורה כשלא היה חמוש, ולא היווה איום על הלוחמים. כמו-כן, מכחישים בפנטגון את טענת ביסונטי, כי הכוחות המיוחדים ניסו לחלץ את סרג'נט בואי ברגדהאל, השבוי האמריקני היחיד באפגניסטן. לדברי גורמים בממשל, גם היום אין די מודיעין על ברגדהאל; ולכן, לא יכלו לתכנן מבצע לחילוצו, אף כי חיפשו את השבוי.
בין הפטיש לסדן אדמירל שון פיבּוּס, מפקד פיקוד הכוחות המיוחדים של
חיל הים, התריע במכתב לאנשיו, כי הספר של ביסונטי יכול לתת מידע חיוני לאויבי ארצות-הברית ותובנות למבצעים חשאיים, ובכך הוא מסכן את הלוחמים ואת בני משפחותיהם.
למרות שמשרד ההגנה אינו מתכוון לעצור את מכירת הספר של ביסונטי, הוא בודק את האפשרות לתבוע את מחברו לדין - לפי התקדימים שכבר נקבעו - בגין אי-הגשת הספר לביקורת מוקדמת של משרד ההגנה, כפי שהתחייב ביסונטי בשנת 2007 בחוזי העסקתו בחיל הים.
בינתיים הודיעה רשת החנויות בבסיסי הצבא האמריקניים, כי לא תציג את הספר של ביסונטי על מדפיה. ובמקביל, הודיעה קרן צדקה למען הלוחמים בקומנדו הימי האמריקני, כי סירבה לקבל תרומה, שהציע לה ביסונטי מרווחי ספרו.
"זה ברור, זה הגיוני וזה פשוט" - אמר ג'ורג' ליטל - "אם אתה בכוחות המיוחדים, או בקהילת המודיעין, וכותב ספר על מבצעים מיוחדים, או על ענייני מודיעין, כתב-היד דורש בדיקה מוקדמת".
ביסונטי נמצא בין הפטיש לבין הסדן. מצד אחד שוקל הפנטגון למצות עמו את הדין. מצד שני לוחמים ומפקדים בכוחות המיוחדים זועמים על חשיפותיו. בשנים האחרונות ניסו כמה אנשי כוחות מיוחדים אמריקניים לכתוב את זיכרונותיהם, וכולם הפכו למוקצים בקהילת הכוחות המיוחדים האמריקניים.
כזכור, מרבית חבריו של ביסונטי לצוות 6 נהרגו כמה שבועות אחרי חיסול בין-לאדן כשמסוקם הופל באפגניסטן.
לאור השתוללות האיסלאמיסטים ברחבי העולם אחרי הקרנת הסרט על מוחמד, צריך ביסונטי לחשוש. אל-קאעידה פרסם באתרו הרשמי את תמונתו, והוציא עליו גזר-דין מוות.
הממשל נאבק בכותבים ביסונטי טוען, כי למרות ביקורתו על ממשל אובמה ועל ניצול החיסול לקידום מסע הבחירות שלו, פרסום ספרו לא נועד להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות. בראיון בתוכנית "60 דקות" ברשת CBS, אמר, שהוציא את ספרו לקראת יום השנה לאירועי הטרור באחד-עשר בספטמבר. יתר על כן, ביסונטי הודיע, כי אין לו כוונה להרוויח מזיכרונותיו, ויתרום את מרבית הכנסות ספרו לצדקה.
הוא וחבריו טוענים לאיפה-ואיפה: הממשל הדליף מידע מסווג על הפעולה, כדי לשפר את דימויו של הנשיא
ברק אובמה, וסיכן את אנשי הצוות בחשיפותיו; ואילו כשכתב ביסונטי את דבריו מנסים להכותו באמצעים משפטיים.
מאז מלחמת ויטנאם נאבק הממשל האמריקני באנשי מודיעין ובלוחמים בכוחות המיוחדים, שמנסים לחשוף את הנעשה מתחת לגלימה. כך אירע עם ספריו של פראנק סְנֶפּ, סוכן שהתפטר מהסוכנות המרכזית לביון (CIA), שצונזרו קשות בשנות השבעים. ויקטור מארקֶטי, עוד סוכן-לשעבר בסוכנות המרכזית לביון, פרסם את זיכרונותיו. בית המשפט העליון קבע, כי יש לו זכות חוקתית לפרסם את דבריו, אך לא השעה את מחויבותו הפלילית של מארקטי להצהרת הסודיות, שחתם עם הצטרפו לסוכנות לביון.
פיליפ אֶגי, סוכן-לשעבר בסוכנות המרכזית לביון, חשף שמות של סוכנים של הסוכנות המרכזית לביון בביוליטין שפרסם. כשעמד לפרסם ספר על מעלליו בסוכנות המרכזית, סיכל הממשל את כוונתו. יתר על כן, בצעד חסר-תקדים נשלל דרכונו של אגי - באישור בית המשפט העליון האמריקני - כדי שלא יוכל לדווח בעל-פה מחוץ לארצות-הברית את מה שנמנע ממנו לדווח בכתב; כלומר, לחשוף סוכנים של הסוכנות המרכזית לביון.
מקרה דומה היה בבריטניה, כשהגמלאי פיטר רייט, שהיה עוזר למנהל סוכנות הביון MI-5, פרסם בסוף שנות השמונים את זיכרונותיו. ממשלת בריטניה ביקשה צו, שיאסור את פרסום הספר באוסטרליה - צעד תקדימי ביותר - שנדחה על-ידי בית המשפט של ניו סאות וילס. הפרשה נמשכה כשנתיים באוסטרליה ובבריטניה עצמה. לבסוף פסק בית-הלורדים ברוב של שלושה נגד שניים, כי לתובע הכללי אין זכות למנוע את פרסום זיכרונותיו של רייט בעיתוני בריטניה, שקיבלו זיכיון לפרסם סדרת כתבות לפי ספרו.
בכירים ולוחמים אמריקניים ממשיכים להתעלם מחובתם להגיש ספרים לביקורת מוקדמת. כך, הסוכן-לשעבר "ישמעאל ג'ונס", שפרסם ספר בשנת 2008 על הסוכנות לביון ללא ביקורת מוקדמת, הובא לדין, והממשל קיבל בשנת 2011 זכות לחלט את רווחיו מהספר. "ג'ונס" חמק מהחילוט כיוון שתרם את רווחיו לצדקה. בשנת 2010 זכה הממשל בתביעתו נגד לוטננט-קולונל אנתוני שאפר, שחיבר ספר על הסוכנות למודיעין ביטחוני (DIA), שבה שירת. בעקבות זכייתו, ביער הממשל 9,500 עותקים מהמהדורה הראשונה של הספר, כדי למנוע את מכירתם לציבור.
