לקראת הדיון בוועדת הכלכלה (יום ב', 24.9.12) בהצעת החוק שנועדה לקבוע ועדת ערר לאזרחים שהוטל עליהם קנס כספי על-ידי פקחי הרכבת הקלה, הפיץ ממרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך [ראו לעיל], שנכתב לבקשת חבר הכנסת אורי מקלב, הבוחן באופן בלתי תלוי את עבודת פקחי הרכבת הקלה ואת הקנסות המוטלים על נוסעיה.
לפי נתוני הזכיין (סיטיפס), בחודשים ינואר-יוני הוצאו 17,974 דרישות לתשלום קנס, ממוצע של כ-100 דרישות ליום. כמעט אחד מכל שני נוסעים שמקבלים דרישה לתשלום קנס פנה בבקשה לבטלהּ. שיעור זה עשוי להעיד על תחושה של חוסר צדק בקרב הנוסעים שקיבלו את הדרישה לתשלום קנס. מחבר המסמך, ד"ר יניב רונן, פירט את הסיבות העיקריות בגינן קיבלו נוסעים דרישות לתשלום קנס, פירוט הסיבות מבוסס על מדגם קטן מתוך מאות מכתבי התלונה שהתקבלו בלשכתו של מקלב. הסיבות העיקריות לדרישות תשלום קנס הן:
- חוסר תיאום במעבר בין קווי האוטובוס לבין הרכבת הקלה.
- שימוש בכרטיסי רב-קו שאינם מותאמים בין אגד וסיטיפס.
- שימוש בכרטיס רב-קו של אדם אחר.
- תקלות במכשירי התיקוף/הכנסת כרטיס בכיוון לא נכון.
בנוסף לטענות לגופם של דברים, עולה מרוב רובם של המכתבים תלונה כללית על יחס לא נאות של הפקחים אל הנוסעים. יחס זה מתבטא, בין השאר, לדברי המתלוננים, בחוסר נכונות לסייע לנוסעים שאינם מכירים את המערכת, להיטות יתר לרשום דוחות, התנהגות תקיפה כלפי הנוסעים מעבר לנדרש ועוד. רבים מן הנוסעים ציינו במכתביהם כי חשו מושפלים וממורמרים עקב התנהגות הפקחים.
כמו-כן, קיימת חוסר בהירות משפטית בסוגית סמכות האכיפה של הפקחים בגין שימוש לא תקין בכרטיס הרב-קו.
בשונה מפרויקטים אחרים שנעשו בשיתוף המגזר הפרטי במתכונת BOT, האסדרה על הרכבת הקלה, קרי:
משרד התחבורה, לא הקימה מנגנון ערר על דרישות התשלום המוגדל. לזכיין ניתנו סמכויות אכיפה משמעותיות ביותר מבלי שמשרד התחבורה יכול לפקח על האופן שבו הוא מפעיל את סמכויותיו.
