העליון נגד סחבת מצידה של השופטת מרוז

"בית המשפט לא נקט עד כה בצעדים המתבקשים בהתחשב בנתוני התיק ובאילוצים השונים: לא נתקבלה תשובה מסודרת לכתב האישום, לא התקיים דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [לקביעת מוצגים שיוגשו בהסכמה] לא ניתנו הוראות לשם ייעול הדיון (כגון הכנת תיק מוצגים כדי שניתן יהיה לברר קיומן של הסכמות להגשת מסמכים וכו') וגם לא נקבעו מועדי דיון במספר שיידרש נוכח היקף התיק". ביקורת נדירה זו מותח (27.9.12) שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, על שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, ורדה מרוז. מרוז דנה בכתב האישום שהוגש נגד מכלוף ביטון, לו מיוחסות מאות עבירות מיסים, שבמרכזן שימוש בחשבוניות פיקטיביות ב-260 מיליון שקל והתחמקות מתשלום מע"מ ב-38 מיליון שקל. מכלוף נעצר עד תום ההליכים והמדינה ביקשה להאריך את מעצרו בשלושה חודשים נוספים. בהחלטתו עומד זילברטל על כך שהמשפט מתנהל "בקצב איטי ביותר". את עיקר האחריות לכך הוא מטיל על ביטון, אשר החליף את סניגוריו, נקט עמדות המקשות עליהם לנהל את הגנתו והגיש שורה של בקשות לדחייה. עם זאת, זילברטל אינו פוטר את מרוז מאחריות למתרחש בתיק, והוא ממשיך ואומר: "יש לצפות, כי בית המשפט הדן בתיק העיקרי יקבע בתקופת הארכת המעצר המתבקשת עתה לוח זמנים לבירור כתב האישום. הכוונה לקביעה ריאלית של מועדי דיונים כמתחייב מהיקף התיק ביחד עם תוכנית לשמיעת העדים לאחר שייעשה מאמץ להשיג הסכמות להגשת מסמכים, ויתור על חקירות וכו'. מהלכים הכרחיים אלה עדיין לא נעשו, ולאחר שיתקיימו ותוצאותיהם תתבררנה, ניתן יהיה לבחון את השלכותיהן על סוגיית המעצר". מעצרו של ביטון הוארך בשלושה חודשים, בעיקר משום שהוא הנושא כאמור ברוב האחריות להתמשכות ההליכים. במצב זה, אומר זילברטל, "עדיין לא ברור שאכן נעשה גם מצד המשיב כל שמתחייב כדי שמשפטו יתנהל בקצב סביר בהתחשב בנסיבות, באופן שהוא יהיה זכאי לבסס את טיעוניו כלפי מעצרו גם על הנתון של עצם חלוף הזמן". את המדינה ייצג עו"ד יורם הירשברג, ואת ביטון - עוה"ד עמית בר וקרן נחמן.